אנשי אירוח והפרדת כנסייה ומדינה

אנשי הלינה הם אלה המאמינים שיש לשמור על ההפרדה בין כנסייה למדינה, אך יש להכיל אמונות דתיות במדיניות הציבורית. תפיסה זו עומדת בניגוד לבדלנים המחמירים, הסבורים שאין לממשלה להיות מעורבות בענייני דת.

אנשי הלינה טוענים שהממשלה לא צריכה להתערב בשיטות הדת, אלא לאפשר התאמות סבירות. זה יכול לכלול התרת סמלים דתיים במקומות ציבוריים, מתן פטורים דתיים מחוקים מסוימים, או מתן אפשרות לארגונים דתיים לקבל כספי ציבור.

היתרונות של הלינה

אנשי הלינה מאמינים כי מתן אפשרות לקיומו של פרקטיקות דתיות במדיניות ציבורית יכולה להועיל לחברה. הם טוענים שחופש הדת הוא זכות יסוד, ושאפשרות התאמות סבירות יכולה לעזור להבטיח שכל האזרחים יזכו ליחס שווה.

יתר על כן, הלמדנים טוענים כי מתן אפשרות לארגונים דתיים לקבל כספי ציבור יכולה לסייע במתן שירותים בעלי ערך לקהילה. זה יכול לכלול מתן מזון ומחסה לחסרי בית, או מתן הזדמנויות חינוכיות לילדים מוחלשים.

סיכום

אנשי הלינה מאמינים שיש לשמור על ההפרדה בין כנסייה למדינה, אך יש להתאים את האמונות הדתיות במדיניות הציבורית. הם טוענים שחופש הדת הוא זכות יסוד, ושאפשרות התאמות סבירות יכולה לעזור להבטיח שכל האזרחים יזכו ליחס שווה. יתר על כן, הם מאמינים כי מתן אפשרות לארגונים דתיים לקבל כספי ציבור יכולה לסייע במתן שירותים בעלי ערך לקהילה.

הגישה ההלכתית ל-הפרדת כנסייה ומדינהמתנגד לגישה ההפרדה שהייתה דומיננטית בבתי המשפט. לטענת המתאמנים, יש לקרוא את התיקון הראשון בצורה מצומצמת הרבה יותר ממה שהיה בשנים האחרונות. יש שמרחיקים לכת וטוענים שהתיקון הראשון אוסר על הממשלה לעשות דבר מלבד יצירת כנסייה לאומית - כל השאר מותר.

מתמקמים כאלה יטו גם לטעון שכאשר מדובר בעניינים דתיים (בדיוק כמו בנושאים אחרים), 'שלטון הרוב' צריך להיות העיקרון המנחה. לפיכך, אם הרוב בקהילה המקומית רוצה לקיים תפילות עדתיות מסוימות בבתי ספר או במהלך ישיבות מועצת העיר, אז יש לאפשר זאת.

עקרונות הלינה

עם זאת, רוב התיירים לא הולכים כל כך רחוק. כפי שהשם מרמז, העיקרון העיקרי שעליו מבססים הלמקומיסטים את עמדתם הוא הרעיון שהממשלה צריכה 'להכיל' את הצרכים הדתיים ואת רצונותיהם של מוסדות דת במידת האפשר. כשזה מגיע להפרדה בין כנסייה למדינה, לא צריכה להיות כל כך הרבה הפרדה וקצת יותר אינטראקציה.

באופן כללי, אנשי הלינה מעדיפים:

• מימון ממשלתי לבתי ספר דתיים
• הממשלה ארגנה ועודדה תפילות (אפילו עדתיות) בבתי ספר ציבוריים
• תצוגות דתיות במימון ממשלתי (עשרת הדיברות, גני ילדים)
• העדפה ממשלתית לחגים דתיים מסוימים

אקומודציוניזם היה נפוץ יותר בארצות הברית לפני מלחמת האזרחים. במהלך אותה תקופה, הייתה הרבה פחות הפרדה בין כנסייה למדינה מכיוון שהממשלה בכל הרמות לקחה תפקיד פעיל בתמיכה, או לפחות בתמיכה, בדת - במיוחד בנצרות הפרוטסטנטית. תמיכה כזו הונחה כנתונה, ורק לעתים רחוקות אם בכלל, נחקרה על ידי מיעוטים דתיים.

זה החל להשתנות לאחר מלחמת האזרחים כאשר קבוצות רבות ניסו להפוך את אישור הממשלה לנצרות הפרוטסטנטית למפורשת ונרחבת יותר. זה עורר מיעוטים דתיים, בפרט, יהודים וקתולים, להיות אסרטיביים יותר בדרישתם לשוויון דתי.

בסביבות סוף המאה ה-19, ההנחה הציבורית לגבי תקפות האקומודציוניזם החלה להישחק כאשר מנהיגים יהודים דגלו בהפסקת קריאת התנ'ך בבתי ספר ציבוריים, בביטול חוקי סגירת יום ראשון ובביטול חוקים שנועדו לאכוף את המוסר הנוצרי.