סיפור חג המולד של החכמים (הקוסמים) וחלום מופלא
ה סיפור חג המולד של החכמים, או המאגי, הוא סיפור נצחי של אמונה, תקווה וניסים. על פי התנ'ך, המאגים היו שלושה מלכים מהמזרח שהלכו בעקבות כוכב לבית לחם, שם מצאו את ישו שזה עתה נולד. המאגי הודרכו על ידי א חלום מופלא , שאמר להם להביא מתנות של זהב, לבונה ומור לישו התינוק.
סיפורם של המאגי היה מקור השראה במשך דורות רבים. זה מלמד אותנו שאמונה ותקווה יכולות להוביל אותנו לדברים גדולים, ושניסים יכולים לקרות כשאנחנו הכי פחות מצפים להם. הסיפור גם מזכיר לנו את חשיבות הנתינה ואת כוחה של האהבה.
מסעם של החכמים החל בא חולם , וזה נגמר בנס. הכוכב שהנחה אותם לבית לחם היה סימן לאהבתו והגנתו של אלוהים. המתנות שהביאו לישו התינוק היו סמלים לאמונתם ולמסירותם.
סיפורם של המאגי הוא תזכורת לכך שניסים יכולים לקרות כאשר יש לנו אמונה ואמון באלוהים. זהו סיפור של תקווה ואהבה שימשיכו לעורר בנו השראה לדורות הבאים.
אלוהים שלח מסר דרךחלום מופלאלשלושת החכמים (החכמים) כיהתנ'ךאזכורים כחלק מה חַג הַמוֹלָד סיפור, כדי להזהיר אותם להתרחק ממלך אכזר בשם הורדוס בזמן מסעם להעביר מתנות לילד שהם האמינו שנועד להציל את העולם:ישו. הנה הסיפור מתיו 2 של נס חג המולד הזה, עם פרשנות:
כוכב מאיר אור על נבואות שהתגשמו
האמגנים זכו לכינוי 'חכמים' מכיוון שהם היו חוקרים שהידע שלהם הן במדע האסטרולוגי והן בנבואות הדת עזר להם להבין כי הכוכב הבהיר בצורה יוצאת דופן שראו זורח מעל בית לחם הצביעו על הדרך למי שהם האמינו שהוא המשיח (מושיע העולם), שעבורו חיכו לבוא לכדור הארץ בזמן הנכון.
המלך הורדוס, ששלט על החלק של האימפריה הרומית העתיקה שנקרא יהודה, ידע גם הוא על הנבואות, והיה נחוש בדעתו לצוד את ישו הצעיר ולהרוג אותו. אבל התנ'ך אומר שאלוהים הזהיר את החכמים מפני הורדוס ב חולם כדי שיוכלו להימנע מלחזור אליו ולהגיד לו היכן למצוא את ישוע.
התנ'ך מתעד במתי ב' 1-3 כי: 'לאחר שישוע נולד בבית לחם ביהודה, בתקופתו של המלך הורדוס, הגיעו מאגים מהמזרח לירושלים ושאלו, 'איפה זה שנולד מלך על. היהודים? ראינו את הכוכב שלו כשעלה ובאנו לסגוד לו'. כאשר שמע המלך הורדוס את זה הוא נסער וכל ירושלים עמו.'
התנ'ך לא אומר אם זה היה או לא מלאך שמסר את המסר לאמג'ים בחלום. אבל המאמינים אומרים שזה פלא שהמג'ים חלמו את אותו חלום שהזהיר אותם להתרחק מהמלך הורדוס במסעם אל ומבקרו בישו.
היסטוריונים רבים חושבים שהמג'ים הגיעו מזרחה ליהודה (כיום חלק מישראל) מפרס (הכוללת אומות מודרניות כמו איראן ועיראק). המלך הורדוס היה מקנא בכל מלך מתחרה שהיה מושך את תשומת הלב ממנו - במיוחד אחד שאנשים חשבו שהוא ראוי להערצה. גם בני ירושלים היו מוטרדים מהידיעה שבא מלך גדול יותר לשלוט בהם.
ראשי הכוהנים ומורי ההלכה הפנו את המלך הורדוס לנבואה ממיכה ה' ב' ו-4'. תוֹרָה שאומר: 'אבל אתה, בית לחם אפרתה, אף על פי שאתה קטן בין שבטות יהודה, ממך תצא לי מי שישלוט על ישראל, שמוצאו מימי קדם, מימי קדם... גדולתו. יגיע עד קצה הארץ'.
התנ'ך ממשיך את הסיפור במתי ב':7-8: 'ואז קרא הורדוס לחכמים בסתר וגילה מהם את השעה המדויקת שבה הכוכב הופיע. הוא שלח אותם לבית לחם ואמר, 'לכו וחפשו היטב הילד . ברגע שתמצא אותו, דווח לי, כדי שאלך גם אני לסגוד לו''.
למרות שהמלך הורדוס אמר שהוא מתכוון לעבוד את ישוע, הוא שיקר, כי הוא כבר מתכנן לרצוח את הילד. הורדוס רצה את המידע כדי שיוכל לשלוח את חייליו לצוד את ישו בתקווה לחסל את האיום שישוע היווה לסמכות השלטונית של הורדוס.
הסיפור מסתיים במתי ב':9-12: 'לאחר ששמעו את המלך, הם המשיכו לדרכם, והכוכב שראו כשעלה הלך לפניהם עד שעצר מעל המקום שבו היה הילד. כשראו את הכוכב, הם היו מאושרים. כשהגיעו לבית, הם ראו את הילד עםאמו מרי, וַיִּשְׁתַּחֲווּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ. אחר כך פתחו את אוצרותיהם והעניקו לו מתנות של זהב, לבונה ומור. ולאחר שהוזהרו בחלום לא לחזור אל הורדוס, חזרו לארצם בדרך אחרת'.
שלוש המתנות השונות שהעניקו האמגנים לישו ומריה היו סמליות: הזהב ייצג את תפקידו של ישוע כמלך האולטימטיבי, הלבונה ייצגה סגידה לאלוהים , והמור מיוצג מות ההקרבה שישוע ימות .
כשחזרו החכמים לבתיהם, הם נמנעו מלחזור דרך ירושלים, שכן כל אחד מהם קיבל את אותו מסר מופלא בחלומותיו, והזהיר אותם שלא לחזור אל המלך הורדוס. כל אחד מהחכמים בנפרד קיבל את אותה אזהרה ששיקפה את כוונותיו האמיתיות של הורדוס, שלא ידעו עליהן קודם לכן.
מאחר שהתנ'ך מזכיר בפסוק הבא ממש (מתי ב':13) שאלוהים שלח א מַלְאָך כדי להעביר מסר על תוכניותיו של הורדוס ליוסף, אביו הארצי של ישוע, יש אנשים שחושבים שגם מלאך דיבר אל החכמים בחלומותיהם, והעביר להם את אזהרת האל. מלאכים פועלים לעתים קרובות כשליחי אלוהים, כך שאולי זה היה המקרה.
