איך רואים את השטן ביהדות
השטן הוא דמות ביהדות הנתפסת ככוח הרשע. הוא יריב אלוהים ונתפס כמקור לכל הרוע והסבל בעולם. בתנ'ך העברי, השטן מכונה 'היריב' או 'המאשים' והוא דמות של פיתוי והרס. הוא ידוע גם בתור 'נסיך החושך' ומאמינים שהוא מלאך אלוהים שמרד בו.
השטן באמונות יהודיות
באמונות היהודיות, השטן נתפס ככוח רב עוצמה ומסוכן שמנסה כל הזמן להוביל אנשים הרחק מאלוהים ואל החטא. מאמינים שהוא המקור לכל הרוע והסבל בעולם. הוא גם נתפס כמפתה שמנסה להרחיק אנשים מדרכו של אלוהים.
השטן בספרות היהודית
השטן הוא דמות בולטת בספרות היהודית, המופיעה בתנ'ך, בתלמוד ובטקסטים יהודיים נוספים. בתנ'ך, השטן מתואר ככוח רב עוצמה ומסוכן שמנסה כל הזמן להוביל אנשים הרחק מאלוהים ואל החטא. הוא גם נתפס כמפתה שמנסה להרחיק אנשים מדרכו של אלוהים.
סיכום
ביהדות, השטן נתפס ככוח רב עוצמה ומסוכן שמנסה כל הזמן להוביל אנשים הרחק מאלוהים ואל החטא. הוא נתפס כמקור כל הרוע והסבל בעולם והוא דמות בולטת בספרות היהודית. השטן הוא דמות של פיתוי והרס ומאמינים שהוא מלאך אלוהים שמרד בו.
השטן הוא דמות המופיעה במערכות האמונה של דתות רבות , כולל נַצְרוּת ו אִסלַאם . ביהדות 'שטן' אינו יצור חי אלא מטפורה ליצר הרע -יצר הרא– שקיים בכל אדם ומפתה אותנו לעשות רע.
השטן כמטאפורה ליצר הרא
המילה העברית 'שטן' (שָּׂטָן) מתורגמת ל'יריב' ומגיעה מפועל עברי שמשמעותו 'להתנגד' או 'לחסום'.
במחשבה היהודית, אחד הדברים שיהודים נאבקים נגדם מדי יום הוא 'יצר הרע', הידוע גם בשםיצר הרא(יֵצֶר הַרַע, from Genesis 6:5). Theיצר הראאינו כוח או ישות, אלא מתייחס ליכולת המולדת של האנושות לעשות רוע בעולם. עם זאת, השימוש במונח שטן כדי לתאר את הדחף הזה אינו נפוץ במיוחד. מצד שני, ה'נטייה הטובה' נקראתיתר הטוב(יצר הטוב).
ניתן למצוא התייחסויות ל'שטן' במספר ספרי תפילה אורתודוכסים ושמרנים, אך הם נתפסים כתיאורים סמליים של היבט אחד של טבע האנושות.
השטן כישות חיה
השטן מופיע כישות ראויה רק פעמיים בכל העולם תנ'ך עברי , בספר איוב ובספר זכריה (ג, א–ב). בשני המקרים הללו, המונח המופיע הואהא' השטן, עםהאבהיותו המאמר המובהק 'ה'. זה נועד להראות שהטרמינולוגיה מתייחסת לישות. עם זאת, ישות זו שונה מאוד מהדמות שנמצאת במחשבה הנוצרית או האסלאמית המכונה השטן או השטן.
בספר איוב, השטן מתואר כיריב שלועג לחסידותו של צדיק בשם איוב (איוב, הוא נקרא בעברית איוב). הוא אומר לאלוהים שהסיבה היחידה שאיוב כל כך דתי היא בגלל שאלוהים נתן לו חיים מלאים בברכות.
'וְשִׂים יָדְךָ עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ וַיְקַלֵּל אוֹתְךָ עַל פָּנֶיךָ' (איוב א, יא).
אלוהים מקבל את הימור השטן ומאפשר לשטן להמטיר כל מיני צרות על איוב: בניו ובנותיו מתים, הוא מאבד את הונו, הוא סובל משחין כואבים. אולם למרות שאנשים אומרים לאיוב לקלל את אלוהים, הוא מסרב. לאורך כל הספר, איוב דורש מאלוהים לספר לו מדוע כל הדברים הנוראים הללו קורים לו, אך אלוהים לא עונה עד לפרקים 38 ו-39.
'איפה היית כשהקמתי את העולם?' אלוהים שואל את איוב, 'אמור לי, אם אתה יודע כל כך הרבה' (איוב ל'ח:3-4).
איוב מושפל ומודה שדיבר על דברים שהוא לא מבין.
ספר איוב מתחבט בשאלה הקשה מדוע ה' מתיר את הרע בעולם. זהו הספר היחיד בתנ'ך המזכיר את 'שטן' כיצור חי. הרעיון של השטן כישות בעלת שליטה על תחום מטפיזי מעולם לא תפס ביהדות.
התייחסויות אחרות לשטן בתנך
יש עוד שמונה התייחסויות לשטן ב- קאנון עברי , כולל שניים המשתמשים בטרמינולוגיה כפועל והשאר המשתמשים במונח כדי להתייחס ל'יריב' או 'מכשול'.
צורת פועל:
- במדבר 22:22 = מלאך האדון נשלח 'לשטן' בלעם, כלומר לסכל אותו במסעו
- במדבר 22:32 = שוב משמש כפועל, כלומר 'לסכל' את בלעם
צורת עצם:
- שמואל א' כ'ט:4 = מתייחס לכך שדוד הפך ל'יריב' נגד הפלשתים במלחמה
- שמואל ב' יט 23 = מתייחס לכך שבני צרויה הופכים ל'מכשול' לדוד
- מלכים א' 18 = שלמה כותב לחירם ומדווח שאין 'יריבים'
- מלכים א, יא, י'ד = 'ויקם ה' 'יריב' על שלמה, חדד האדומי; הוא היה משושלת המלוכה באדום'.
- מלכים א י'א 23 = 'ויקם אלוקים על (דוד) 'יריב' רזון בן אלידע אשר ברח מפני הדדעזר מלך צובה אדוניו.'
- מלכים א יא, כ'ה = 'ו (רזון) היה 'יריב' לישראל כל ימי שלמה עם הרעה אשר גרם חדד, ותיעב את ישראל וישלט בארם'.
- תהילים 109:6 = 'השיב עליו רשע, ויעמוד 'אויב' לימינו'.
- דברי הימים א' כא:א = 'ועתה קם השטן על ישראל והניע את דוד לספור את ישראל')
לסיכום, היהדות היא כל כך מונותיאיסטית למהדרין, עד שהרבנים עמדו בפיתוי לאפיין כל מי שאינו אלוהים בעל סמכות. במקום זאת, אלוהים הוא הבורא של טוב ורע כאחד, ובידם האנושות לבחור באיזו דרך ללכת.
