ישו מרפא אישה מדממת בהמון

ישוע ידוע בניסים ובכוחות הריפוי הרבים שלו, ואחת הריפויים המפורסמים ביותר שלו היא זו של האישה עם נוזל דם. בתנ'ך, מתועד שישוע ריפא אישה שדיממה במשך שתים עשרה שנים. האישה שמעה על ישו וכוחות הריפוי שלו והחליטה לקחת סיכון ולגשת אליו בהמון.

נס הריפוי

האישה הייתה נואשת לריפוי והאמינה שישוע יכול לעזור לה. היא הושיטה את ידה ונגעה בשולי הבגד שלו, ומיד נפסק הדימום שלה. ישוע הרגיש שהכוח יורד ממנו ושאל מי נגע בו. כשהאישה הודתה, ישוע שיבח את אמונתה ואמר לה שאמונתה הבריאה.

השפעת הנס

לנס זה הייתה השפעה עמוקה על אלה שהיו עדים לו. זה הוכיח את כוחו וסמכותו של ישוע על מחלות ומחלות. זה גם הראה את החמלה והרחמים שלו כלפי הסובלים. ריפוי זה הוכח גם כסימן לריפוי האולטימטיבי שישוע יביא לעולם באמצעות מותו ותחייתו.

סיכום

סיפורו של ישוע המרפא את האישה עם נוזל דם הוא תזכורת רבת עוצמה לכוחו וסמכותו של ישוע על מחלות ומחלות. זה גם מפגין את החמלה והרחמים שלו כלפי הסובלים. נס זה הוא סימן לריפוי האולטימטיבי שישוע מביא לעולם באמצעות מותו ותחייתו.

התנ'ך מתאר את הסיפור המפורסם של ישוע המשיח מרפא אישה מדממת באורח פלא בשלושה שונים בְּשׂוֹרָה דיווחים: מתי 9:20-22, מרקוס 5:24-34 ולוקס 8:42-48. האישה, שסבלה מהפרעת דימום במשך 12 שנים, מצאה סוף סוף הקלה כשהושיטה יד אל ישו בהמון.

רק נגיעה אחת

בזמן שישוע הלך לעבר ביתו של מנהיג בית כנסת כדי לעזור לבתו הגוססת, קהל גדול הלך אחריו. אחת האנשים בקהל הזה הייתה האישה שנאבקה עם א מחלה מה שגרם לה לדמם כל הזמן. היא חיפשה ריפוי במשך שנים, אבל אף רופא לא הצליח לעזור לה. ואז, אומר התנ'ך, היא פגשה את ישוע וקרה נס.

מרקוס ה':24-29 מתחיל את הסיפור כך:

״קהל גדול הלך בעקבותיו ונלחץ סביבו. והיתה שם אישה שהייתה נתונה לדימום במשך 12 שנים. היא סבלה הרבה תחת השגחתם של רופאים רבים והוציאה את כל מה שהיה לה, אך במקום להשתפר היא החמירה.

כששמעה על ישוע, היא עלתה מאחוריו בקהל ונגעה בגלימה שלו, כי היא חשבה, 'אם רק אגע בבגדיו, ארפא'.

מיד פסק הדימום שלה והיא הרגישה בגופה שהיא משוחררת מסבלה״.

מספר עצום של אנשים היה בקהל באותו יום. לוקס 8:42 אומר בדו'ח שלו ש'כאשר ישוע היה בדרכו, ההמונים כמעט מחצו אותו.' אבל האישה הייתה נחושה להגיע לישוע ככל שתצליח. בשלב זה, ישוע פיתח מוניטין נרחב של מורה ומרפא יוצא דופן. אף על פי שהאישה ביקשה עזרה מרופאים רבים (והוציאה את כל כספה בתהליך) ללא הועיל, היא עדיין האמינה שהיא תוכל למצוא סוף סוף מרפא אם היא תפנה אל ישוע.

לא רק שהאשה הייתה צריכה להתגבר על ייאוש כדי להושיט יד; היא גם הייתה צריכה להתגבר על הבושה. הדת היהודית ראתה בנשים טמאות טקסיות בתקופתן החודשית. כמי שנחשבה לטמאה, האישה לא יכלה להתפלל בבית הכנסת או ליהנות מיחסים חברתיים רגילים (כל מי שנגע בה בזמן שהיא מדממת נחשב גם לטמא). בשל תחושת הבושה העמוקה הזו, סביר להניח שהאישה הייתה מפחדת לגעת בישוע שבעיניו, אז היא החליטה להתקרב אליו בצורה לא פולשנית ככל האפשר.

מי נגע בי?

לוקס מתאר את תגובתו של ישוע כך בלוקס 8:45-48:

''מי נגע בי?' שאל ישו.

כשכולם הכחישו זאת, פיטר אמר, 'אדון, האנשים מצטופפים ולוחצים נגדך'.

אבל ישוע אמר, 'מישהו נגע בי; אני יודע שיצא לי כוח״.

ואז האשה, שראתה שאינה יכולה להתעלם מעיניה, באה רועדת ונפלה לרגליו. בנוכחות כל האנשים היא סיפרה מדוע נגעה בו וכיצד נרפאה מיד. ואז הוא אמר לה, 'בת, אמונתך ריפאה אותך. לך לשלום.''

כאשר האישה יצרה מגע פיזי עם גלימתו של ישוע, הועבר ממנו כוח ריפוי מופלא, כך שהמגע (שהוא נאלצה להימנע ממנו כל כך הרבה זמן) השתנה ממשהו מפחיד למשהו יפה עבורה, והפך לאמצעי של הריפוי שלה. אולם, הסיבהכי הריפוי שלה היה שונה מהאומרשדרכו בחר אלוהים למסור אותו. ישוע הבהיר שאמונתה של האישה בו היא שגרמה לריפוי להתרחש עבורה.

האישה רעדה מחשש שיבחינו בה ותצטרך להסביר את מעשיה לכולם שם. אבל ישוע הרגיע אותה שהיא יכולה ללכת בשלום, כי האמונה בו חזקה יותר מפחד מכל דבר.