שירי האהבה של סרוג'יני נאידו

שירי האהבה של סרוג'יני נאידו היא קלאסיקה נצחית שכבשה את הקוראים במשך דורות. נכתב על ידי המשורר ההודי ולוחם החופש הנודע, סרוג'יני נאידו, אוסף שירי אהבה זה הוא קריאת חובה לכל מי שמעריך את יופייה של השירה.

שירי האהבה של סרוג'יני נאידו הוא אוסף של שירים רומנטיים ומלאי תשוקה החוקרים את מעמקי האהבה והגעגועים. מהאהבה הנלהבת של 'מתנת הודו' ועד הגעגועים של 'מוכרי הצמידים', כל שיר הוא חקירה של הלב האנושי. האוסף כולל גם כמה מיצירותיו המפורסמות ביותר של סרוג'יני נאידו, כמו 'הכנף השבורה' ו'ציפור הזמן'.

שירי האהבה של סרוג'יני נאידו הוא אוסף יפהפה ונצחי של שירי אהבה. השירים כתובים בסגנון לירי שהוא גם רומנטי וגם לוהט. השפה פשוטה אך עוצמתית, והדימויים חיים ומעוררי רגשות. האוסף בטוח ירתק את הקוראים בכל הגילאים והרקעים.

למי שמחפש קלאסיקה נצחית, שירי האהבה של סרוג'יני נאידו הם ספר חובה. האוסף הוא חקר יפהפה ועוצמתי של אהבה וגעגוע, והוא בטוח ירתק את הקוראים לדורות הבאים.

סרוג'יני נאידו (1879-1949), המשוררת, המלומדת, לוחמת החופש, הפמיניסטית, הפעילה הפוליטית, הנואמת והמנהלת ההודית-אנגלית הגדולה, הייתה הנשיאה הראשונה של הקונגרס הלאומי ההודי ומושלת המדינה ההודית הראשונה.

Sarojini Chattopadhyay או Sarojini Naidu, כפי שהעולם מכיר אותה, נולדה ב-13 בפברואר 1879, במשפחת ברהמינים הינדית בנגלי. כילד, סרוג'יני היה מאוד רגשני וסנטימנטלי. הייתה לה תכונה רומנטית בולטת בדמה: 'אבותיי במשך אלפי שנים היו אוהבי היער ומערות ההרים, חולמים גדולים, חוקרים גדולים, סגפנים גדולים...' כל התכונות הללו באות לידי ביטוי במילים הרומנטיות שלה, עולם ומלואו. של פנטזיה ואידיאליזם אלגורי.

מכתבה של סרוג'יני לארתור סימונס כשהייתה נערה שהזמינה אותו לביתה חושף את עצמיותה הנלהבת: 'בוא ושתף איתי את בוקר מרץ המהולל שלי... הכל לוהט ועז ונלהב, נלהב וללא בושה בתשוקתו הצוהלת והנוקבת לחיים. ואהבה...' סימונס גילתה, 'העיניים שלה היו כמו בריכות עמוקות ונראה שאתה נופל דרכן לעומקים מתחת למעמקים.' היא הייתה קטנטונת ונהגה להתלבש ב'משי נצמד', ולבשה את שערה משוחרר 'ישר על הגב', דיברה מעט וב'קול נמוך, כמו מוזיקה עדינה'. אדמונד גוסה אמר עליה, 'היא הייתה ילדה בת שש עשרה, אבל... כבר הייתה מופלאה בבגרות נפשית, קריאה להפליא והרבה מעבר לילד מערבי בכל ההיכרות שלה עם העולם.'

לפניכם מבחר שירי אהבה מתוךסף הזהבמאת סרוג'יני נאידו עם הקדמה מאת ארתור סימונס (חברת ג'ון ליין, ניו יורק, 1916): 'שיר האהבה של המשורר', 'אקסטזה', 'שיר סתיו', 'שיר אהבה אינדיאני', 'שיר אהבה מהצפון'. ', ו'שיר אהבה של ראג'פוט'.

שיר האהבה של המשורר
בשעות הצהריים, הו אהבה, בטוחה וחזקה,
אני לא צריך אותך; חלומות מטורפים הם שלי לאגד
העולם לרצוני, ותחזיק את הרוח
שבוי חסר קול בשיר הכובש שלי.
אני לא צריך אותך, אני מסתפק באלה:
שמור על שתיקה בנשמתך, מעבר לים!

אבל בשעה השוממת של חצות, מתי
אקסטזה של דממת כוכבים ישנה
ונשמתי רעבה לקולך, הו, אם כן,
אהבה, כמו הקסם של מנגינות פרועות,
תן לנשמה שלך לענות על שלי מעבר לים.

אֶקסְטָזָה
כסה את עיני, הו אהובתי!
העיניים שלי עייפות מאושר
כמו של אור נוקב וחזק
הו שתיק את שפתי בנשיקה,
השפתיים שלי עייפות משיר!
חס על נשמתי, הו אהובתי!
נשמתי כפופה מרוב הכאב
ומשא האהבה, כמו החסד
של פרח מוכה גשם:
הו, הגן את נפשי מפניך!

שיר סתיו
כמו שמחה בלב צער,
השקיעה תלויה על ענן;
סערת זהב של אלומות נוצצות,
של עלים יפים ושבריריים ומתנפנפים,
הרוח הפרועה נושבת בענן.
האזינו לקול שקורא
ללבי בקול הרוח:
הלב שלי עייף ועצוב ובודד,
כי חלומותיה כמו העלים המתנפנפים נעלמו, ולמה לי להישאר מאחור?

שיר אהבה הודי
הרם את הרעלות המאפילות את הירח העדין
על כבודך וחסדך,
אל תמנע אהובה מהלילה
של געגועיי שמחת פניך המאירות,
תן לי חנית של הקאורה הריחנית
שומר על תלתליך,
או חוט משי מהשוליים
שמטרידים את חלום הפנינים הנוצצות שלך;
מתעלף מצמיח את נשמתי עם הבושם של כתותיך
ושירת קפריזת צמידיך,
תחייה אותי, אני מתפלל, עם הצוף הקסום
השוכן בפרח נשיקתך.

היא
איך אכנע לקול תחינתך,
איך אקיים את תפילתך,
או לתת לך ציצית משי אדומה ורדרדה,
עלה ריחני מהשיער שלי?
או השלך בלהבת משאלת לבך את הרעלות המכסות את פני,
חילל את חוק האמונה של אבי עבור אויב
מהגזע של אבי?
קרובייך שברו את מזבחותינו הקדושים ושחטו את קרתנו הקדושה,
ריב האמונות הישנות ודם הקרבות הישנים מנתקים את עמך ושלי.

הוא
מה הם חטאי הגזע שלי, אהובי,
מה הם עמי לך?
ומה הם מקדשיך, וקורייך ומשפחתך,
מה אלוהיך לי
אהבה לא מתחשבת במריבות ובשטויות קשות,
של זר, חבר או קרוב,
באוזן שלו נשמעים פעמוני המקדש כאחד
וזעקת המואזין.
כי האהבה תבטל את העוול הקדום
ולכבוש את הזעם העתיק,
גאל בדמעותיו את הצער הזכור
שהכתה עידן עברו.

שיר אהבה מהצפון
אל תספר לי יותר על אהבתך, פאפהה*,
האם תזכור לליבי, פאפהה,
חלומות על עונג שנעלמו,
כשמהרו לצדי הגיעו רגליו של אהובי
עם כוכבי הדמדומים והשחר?
אני רואה את הכנפיים הרכות של העננים על הנהר,
ועלי המנגו רועדים בטיפות גשם,
וענפים רכים פורחים במישור.....
אבל מה היופי שלהם בעיניי, פאפהה,
יופי של פריחה ומקלחת, פאפהה,
זה לא מביא את המאהב שלי שוב?
אל תספר לי יותר על אהבתך, פאפהה,
האם תוכל להחיות בליבי, פפה
צער על השמחה שנעלמה?
אני שומע את הטווס הבהיר ביער נוצץ
בכה אל בן זוגו בשחר;
אני שומע את החיזור האיטי והרועד של הקול השחור,
ומתוק בגנים הקריאה וההשתוללות
של בולבול ויונה נלהבים....
אבל מהי המוזיקה שלהם בשבילי, פאפהה
שירי הצחוק והאהבה שלהם, פאפהה,
בעיני, עזובה מאהבה?

שיר אהבה של ראג'פוט
(פרוואטי ליד הסריג שלה)
או אהבה! היית זר בזיליקום לשזור
בין החולצות שלי,
סוגר תכשיטים מזהב בוהק לקשור סביב השרוול שלי,
או אהבה! היית הנשמה של הקאורה הרודפת
בגדי המשי שלי,
ציצית בהירה ורמיליון בחגורות שאני טווה;

או אהבה! היית המעריץ הריחני
ששוכב על הכרית שלי,
סנדל לאוטה, או מנורת כסף בוערת לפני המקדש שלי,
למה לי לפחד משחר הקנאה
שמתפשט בצחוק אכזרי,
צעיפים עצובים של הפרדה בין הפנים שלך לשלי?

מהרו, הו שעות דבורת הבר, אל גני השמש השקיעה!
לעוף, יום תוכי בר, ​​למטעי המערב!
בוא, לילה רך, עם המתוק שלך,
חושך מנחם,
והביא אותי את אהובי אל מחסה שדי!

(עמר סינג באוכף)
או אהבה! היית הנץ עם הברדס על ידי
שמתנפנף,
רצועת הצווארון של הפעמונים הנוצצים שלו מנצנץ כשאני רוכב,
או אהבה! האם היית טורבן-תרסיס או
נוצת אנפה צפה,
החרב הקורנת, המהירה, הלא נכבשה
שמתנדנד לצדי;

או אהבה! היית מגן נגד
חיצי אויבי,
קמע של ירקן נגד סכנות הדרך,
איך צריכות פעימות התופים של השחר
הפרד אותי מחיקך,
או שהאיחוד של חצות יסתיים עם היום?

מהרו, הו שעות צבי פרא, אל כרי השקיעה!
לעוף, יום סוסות פרא, אל שטחי המרעה של המערב!
בוא, לילה רגוע, עם הרך שלך,
חושך מסכים,
ותשא אותי לניחוח חזה אהובתי!