השקפות שטניות על חיים ומוות
שטניזם היא דת שלעתים קרובות מובנת לא נכון ומוצגת בצורה שגויה. זוהי מערכת אמונות המתמקדת בכוחו של הפרט ובחשיבות האוטונומיה האישית. השטן מאמינים שחיים ומוות הם תהליכים טבעיים שיש לכבד ולאמץ אותם. הם רואים במוות מעבר ממצב קיום אחד למשנהו, ולא כסוף.
השטן מאמינים גם שהחיים יקרים ויש לחיות אותם במלואם. הם דוחים את הרעיון של כוח או אלוהות עליונים, במקום זאת מאמצים את כוחו של הפרט. הם מאמינים שהחיים הם מסע ושכל אדם צריך לקבל את ההחלטות שלו ולקחת אחריות על מעשיו.
לשטן יש גם השקפה ייחודית על מוסר. הם דוחים את רעיון המוסר המוחלט, במקום זאת מאמינים שהמוסר הוא סובייקטיבי וצריך להיקבע על ידי הפרט. הם גם דוחים את רעיון החטא, במקום זאת מאמינים שיש לשפוט אנשים על סמך מעשיהם שלהם ולא על פי מעשיהם של אחרים.
לשטן יש גם השקפה ייחודית על המוות. הם מאמינים שהמוות הוא חלק טבעי מהחיים ויש לקבלו ככזה. הם רואים במוות מעבר ממצב קיום אחד למשנהו, ולא כסוף. הם מאמינים שהמוות הוא חלק מהחיים ויש לאמץ אותו ככזה.
שטניזם היא מערכת אמונות מורכבת ולעתים קרובות לא מובנת כהלכה. זוהי דת המדגישה את כוחו של הפרט ואת חשיבות האוטונומיה האישית. לשטן יש השקפה ייחודית על חיים ומוות, מאמינים שהחיים יקרים ויש לחיות אותם במלואם, ושהמוות הוא חלק טבעי מהחיים ויש לאמץ אותם.
שטניסטים של לאוויין לא לקבל אמונות בחיים שלאחר המוות. כל אדם נוצר בלידה ונעלם במותו. התקופה שבין לבין - חיים אחד - היא סך כל הקיום. לכן, החיים הם משהו שאפשר ליהנות ממנו במלואם.
מעודדים את השטן לאמץ את מה שהם נהנים ממנו, לחיות חיים מלאים, חושניים ומפנקים. מכיוון שאין אלוהים עורך דין ואין שכר או עונש בחיים הבאים, אין מה להרוויח על ידי סגפנות, קבלת טאבו תרבותי או דברים אחרים המציבים גבולות להתנהגות האישית.
״החיים הם פינוק אחד גדול; המוות הוא התנזרות אחת גדולה״. (התנ'ך השטן, עמ' . 92)
מוות אינו פרס
האמונה השטנית מנוגדת לאמונה של דתות רבות המצביעות על כך שיש פרס או חיים טובים יותר שמחכים לנו לאחר המוות. במקום לחבק את המוות, עלינו להילחם בשיניים כדי להמשיך לחיות, כפי שעושים בעלי חיים. רק כשהמוות הוא בלתי נמנע עלינו לקבל אותו בשקט.
אמונות לגבי התאבדות
ככלל, ה כנסיית השטן מזעיף פנים הן להקרבה עצמית והן להתאבדות, משום שזו ההכחשה האולטימטיבית של הגשמת חייו של האדם.
השטניסטים אכן מקבלים התאבדות כאופציה סבירה למי שסובלים
'נסיבות קיצוניות שהופכות את סיום החיים להקלה מבורכת מקיום ארצי בלתי נסבל.' (עמ' 94.)
בקיצור, התאבדות מקובלת כשהיא הופכת לפינוק אמיתי.
שיפור חייהם של אחרים
בעוד שהשטניזם מעודד פינוק והגשמת אגו, זה בשום אופן לא מציע שאנשים לא יראו חסד כלפי אחרים או יעשו להם טובות. להיפך, כפי שטוען LaVey:
רק אם האגו של האדם עצמו מתגשם מספיק, הוא יכול להרשות לעצמו להיות אדיב ומחמיא לאחרים, מבלי לגזול מעצמו את הכבוד העצמי שלו. אנחנו בדרך כלל חושבים על רברבן כאדם עם אגו גדול; למעשה, ההתרברבות שלו נובעת מהצורך לספק את האגו העני שלו. (עמ' 94)
הגבר הממומש באגו יכול להראות חסד מתוך רגש ישר, בעוד שהאדם המוכחש מהאגו מציג הפגנת חסד לא ישרה מתוך צורך או פחד. ה תשע הצהרות שטן אפילו כולל את השורה, 'שטן מייצג חסד למי שמגיע לו, במקום אהבה מבוזבזת על מושחתים!'
