סיפורים שמספרים ילדים שזוכרים את חייהם הקודמים

הספר הזה, סיפורים שמספרים ילדים שזוכרים את חייהם הקודמים , הוא חקר מסקרן של תופעת הילדים שזוכרים את חייהם הקודמים. הספר נכתב על ידי ד'ר ג'ים טאקר, פרופסור לפסיכיאטריה ולמדעי המוח באוניברסיטת וירג'יניה, ומספק מבט מקיף על המחקר והראיות סביב תופעה זו.

ד'ר טאקר בוחן את המקרים של ילדים רבים שדיווחו על זיכרונות מחיים קודמים, והוא מספק ניתוח מפורט של העדויות לכל מקרה. הוא גם חוקר את ההשלכות של זיכרונות אלה על הבנתנו את גלגול נשמות ואת החיים שלאחר המוות.

הספר כתוב היטב וקל לקריאה, והוא מלא בסיפורים ואנקדוטות מרתקים. המחקר של ד'ר טאקר הוא יסודי ומסקנותיו מנומקות היטב. הוא מספק מבט מאוזן וחסר פניות על העדויות, והוא אינו נוקט עמדה נחרצת בנושא גלגול נשמות.

באופן כללי, סיפורים שמספרים ילדים שזוכרים את חייהם הקודמים הוא ספר אינפורמטיבי ומעורר מחשבה. זהו משאב מצוין לכל מי שמעוניין ללמוד עוד על תופעת זיכרונות חיים קודמים אצל ילדים.

ילדים צעירים מדברים לעתים קרובות על מתי הם היו 'גדולים' יותר או כאשר הם גרו במקום שבו הם לא. לפעמים הם חולקים פרטים על דברים שהם לא יכלו לדעת עליהם. ייתכן מאוד שהסיפורים הללו הם רמזים לחייהם הקודמים. הנה כמה דוגמאות לילדים שזוכרים את חייהם הקודמים.

זכרונות ילדים מחיים קודמים

אמא אחרת שלי

״כריסטיאן הוא הצעיר שלי, אבל הוא נולד חכם מעבר לשנים שלו. אני יכול להגיד שהוא נשמה ותיקה מאוד. כשהבן שלי היה בן 4, הכנתי לו יום אחד כריך חמאת בוטנים וג'לי לארוחת צהריים. הוא אמר לי, 'לא ככה אמא ​​שלי הייתה מכינה את הכריכים שלי, היא עשתה אותם אחרת'. כעבור כמה ימים הוא סיפר איך הוא נזכר שירד מגן עדן עם כל שאר התינוקות, ו אלוהים שלח אותו אלי'.

זוכר פרטים על הטיטאניק

״כשהייתי בת שתים עשרה, התעוררתי עם תחושה ברורה של ספינה מתנדנדת. שכבתי במיטתי אבל הרגשתי כאילו אני על ספינה מתנדנדת. גם אני קיבלתי קלסטרופוביה מאוד, כאילו הייתי בחדר קטן. באותו אחר הצהריים, כשחזרתי הביתה מבית הספר, צפיתי בתוכנית היסטוריה על הטיטאניק. זה היה ממש מוזר. צפיתי בזה לגמרי לבד וראיתי צילומים עם אנשים שמעולם לא ראיתי לפני כן אבל הייתי זוכר את השמות שלהם. המספר היה אומר את השמות זמן מה אחר כך וצדקתי!

בשנה שעברה השתתפתי בתערוכת טיטאניק בקופנהגן וקיבלתי את ההרגשה המוזרה הזו כשנכנסתי פנימה. כשראיתי את השחזורים של בקתות המחלקה השנייה, הייתה לי הרגשה כאילו אם אני שוב על ספינה מתנדנדת, קלסטרופוביה עלתה בי והרגשתי ממש מחלת ים. מיהרתי להיכנס לחדר הסמוך, שם ראיתי תכשיט. מיד ידעתי שזה שלי. קראתי את השלט וכתוב שהטבעת שייכת לאחת המטיילות מחלקה ב', שגופתה נמצאה אך לא זוהתה. לא היה שם. האמינו שזו טבעת אירוסין, ועכשיו אני כל הזמן מקבל את התחושה שאני שייך למקום אחר.

זה באמת מוזר, אני יודע דברים על הטיטאניק שמעולם לא אמרו לי ואני ממש מפחד ממקומות סגורים. כשראיתי את סרט הטיטאניק, התחלתי לקפוא מאוד ומאז לא היו לי חמות בידיים״.

הנכד שלי בן השלוש נזכר במוות מהחיים הקודמים

״יום אחד כשאני ושניים אחרים ניהלו שיחה, נכדי הקטן היה מאחורינו וישב על מדרגה. מיד הפסקתי לדבר והקשבתי לו כי הוא הסתכל למטה בחיקו והכרזתי בקול 'מתתי... מתתי בבית הזה... בכיתי'. אחר כך המשיך לשפשף את עיניו בשני אגרופיו, והמחיז את הבכי שלו.

מיד קמתי והנחתי אותו על ברכי... והמשכתי לשאול אותו 'למה אמרת את אליהו?' אתה ממש כאן'. הוא רק רצה לרדת ולשחק, הוא לא היה מדבר יותר. זה נראה לי כאילו יש לו זיכרון פתאומי ופשוט פלט את הזיכרון הזה בקול רם, לעצמו.

הוא גם התנהג בצורה מוזרה יום אחד בעת ביקור בבית קברות של אדם אהוב. טיילנו בין הקברים ונתקלנו באתר קבר שזה עתה קבור. הוא הצביע עליו ושאל מדוע זה שונה. המשכתי להסביר שמישהו כנראה נקבר, שאולי הוא פשוט מת. לעולם לא אשכח איך הוא נסוג מיד בפחד והתחיל למלמל 'מת' 'פגוע'. זה היה בערך שנה לפני האירוע הנ'ל, הוא רק למד איך לדבר.

ניסיתי לאסוף ממנו מידע נוסף אבל הוא מסרב לדבר על זה״.

גננת מתקשה בלימוד האלפבית

״כשהבת שלי הייתה בגן, היה לה הכי קשה עם מכתבים. ערבב את B's עם V's ו-H's עם N's, במשך כמה. המורה שלה לא ידעה איך אפשר לערבב מכתבים כאלה, וגם אני לא ידעתי עד שעזרתי לה לקרוא לילה אחד. היא כל הזמן שאלה אותי אילו צלילים השמיעו האותיות. היא כל הזמן אמרה: 'אני לא זוכרת את אלה'. הראיתי לה ח' ושאלתי אותה אם היא זוכרת את זה. היא הנהנה ואמרה, בביטחון, זה משמיע צליל 'N'. היא כל הזמן אמרה איך היא חושבת שיש עוד מכתבים. שאלתי אותה איזה סוג של מכתבים היא חושבת שיש והיא כתבה לי כמה: П, Л, Я, Ч, Й, Ц. ״גם יותר מזה,״ אמרה. שאלתי אותה איפה היא למדה את זה. 'ולד לימד אותי לפני שנעלם', שאלתי אותה מי זה ולאד. היא טענה שהוא אח שלה. היא כל הזמן אמרה לי שהוא נעלם, ולמחרת בא אדם והרג את המשפחה שלה״.

בת בת ארבע מבקשת ללכת הביתה

״הבת שלי אמרה לי שהיא רוצה ללכת הביתה. כמובן, שאלתי אותה איפה 'בית'. היא סיפרה לי שמשפחתה גרה ליד המים לפני שהגיעו הגלים. שאלתי אותה מה קרה אחרי שהגיעו הגלים. היא אמרה לי בכנות, 'מתתי'. לעתים קרובות היא מציירת תמונות של גלים ובתים שלדבריה היא זוכרת. היא מרבה להתייחס אלי כאל 'פאה' ואומרת שהיא רוצה לחזור הביתה ל'מאה' שלה.'

הבת מתארת ​​את הפירמידות המצריות

״הבת שלי נהגה לחלום על הפירמידות המצריות. רק בגיל 8 היא באמת יכלה לתאר את החלק הפנימי של קברי פרעונים בפירוט רב. היא נהגה לתאר את הפלא ביחסים בין בני משפחת המלוכה לנתיניהם. אלה כללו דיונים חשאיים רבים של בנות המלוכה עם המשרתות של גבירתן, והקרבות בינן לבין נשים אחרות על חיבת הפרעונים. היא נזכרת בבהירות בשיחות מחוץ להירוגליפים שנערכו בסתר בין נקבה אחת שהיא מתארת ​​כאלילה לבין המגן שלה״.

האח אומר שהוא מתגעגע לאמא הישנה שלו

״אחי שגידלתי כמעט סיפר לי על חייו הקודמים כשהיה בן ארבע. אחי הקטן היה פלט פתאום שהוא מתגעגע לאמא הישנה שלו. הוא היה חוזר על כך מספר פעמים במהלך השבוע. הייתי שואל אותו מה קרה לאמא שלו והוא היה עצוב ואומר שהוא מתגעגע למשפחה שלו, כי הם מתו בשריפה. הוא נזכר שעבר את הרחוב כשהבית בוער. במקרה, כמה חודשים אחרי זה הזמינו את מכבי האש בגלל שריפה קטנה שהוכלה לחדר הדוודים שלנו והילד הזה היה כל כך בטראומה שהוא לא ישן במשך ימים. כל צפצוף דומה לזה של אזעקת אש ובמיוחד סירנות או ראיית משטרה או כבאי יפחידו אותו כמעט עד מוות. בגיל שבע אין לו זכר שאי פעם אמר לי את זה, אבל מדי פעם הוא יגיד לי שהוא לא יכול לחכות שתהיה לנו משפחה חדשה״.

הבת זוכרת טובע

״לפני מספר שנים, כשהבת שלי הייתה בערך בת שלוש או ארבע, היא פנתה אליי בזמן שקראתי כרטיס ששלח בן משפחה. התמונה בחזית הייתה רפרודוקציה בצבעי מים של סירה קטנה על אגם. היא הצביעה עליו ואמרה, 'הייתי על סירה כזו'. אמרתי, 'באמת?' (בידיעה שהיא מעולם לא יצאה על סירה כלשהי.) היא אמרה (בטון קודר), 'כן. אני מתתי שם'. אני יודע שהפה שלי בטח נפער!! אז ביקשתי ממנה להסביר למה היא מתכוונת. היא אמרה, 'הייתי בסירה, חבטתי בראשי ונפלתי למים. המשכתי ליפול ונפלתי, אבל אז הלכתי לאלוהים״. היא הרימה את ידיה באוויר והסתכלה למעלה. הייתי חסר מילים!! יש לי צמרמורת בכל הגוף. כיום היא בת 12 ואין לה זיכרון ממה שקרה באותו יום. אבל אני כן!! היא אוהבת שייט ואין לה פחד מזה״.