מתי התכנס התנ'ך?

התנ'ך הוא אחד הספרים המשפיעים והנקראים ביותר בעולם. אבל מתי הוא הורכב? התשובה מורכבת, שכן התנ'ך נכתב במשך מאות שנים על ידי סופרים רבים ושונים.

הברית הישנה

ה הברית הישנה נכתב על פני תקופה של כ-1,000 שנים, מימי משה במאה ה-14 לפנה'ס ועד לתקופת הנביאים במאה ה-5 לפנה'ס. בתקופה זו נכתבו ספרי התנ'ך בעברית ובארמית.

עדות חדשה

ה עדות חדשה נכתב ביוונית והושלם עד סוף המאה ה-1 לספירה. הוא כולל את ארבעת הבשורות, את מעשה השליחים ואת האיגרות.

קנוניזציה

התהליך של קאנוניזציה התחיל במאה ה-2 לספירה ונמשך עד המאה ה-4. במהלך תקופה זו, ספרי התנ'ך הוערכו כדי לקבוע אילו מהם קיבלו השראה מאלוהים. הספרים שהתקבלו כחלק מהקאנון רוכזו אז לתנ'ך.

סיכום

התנ'ך הורכב במשך תקופה של מאות שנים, מימי משה במאה ה-14 לפנה'ס ועד המאה ה-4 לספירה. במהלך תקופה זו, ספרי התנ'ך נכתבו בעברית, ארמית ויוונית ונבדקו כדי לקבוע אילו מהם קיבלו השראה מאלוהים. הספרים שהתקבלו כחלק מהקאנון רוכזו אז לתנ'ך.

קביעה מתי נכתב התנ'ך מציבה אתגרים מכיוון שהוא אינו ספר בודד. זהו אוסף של 66 ספרים שנכתבו על ידי יותר מ-40 סופרים במשך יותר מ-2,000 שנים.

אז יש שתי דרכים לענות על השאלה 'מתי נכתב התנ'ך?' הראשון הוא לזהות את התאריכים המקוריים של כל אחד מ-66 ספרי התנ'ך. השני, המוקד כאן הוא לתאר כיצד ומתי כל 66 הספרים נאספו בכרך אחד.

התשובה הקצרה

אנו יכולים לומר בוודאות מסוימת שהמהדורה הנרחבת הראשונה של התנ'ך הורכבה על ידי ג'רום הקדוש בסביבות שנת 400 לספירה. כתב יד זה כלל את כל 39 ספרי הברית הישנה ו-27 ספרי הברית החדשה באותה שפה: לטינית. מהדורה זו של התנ'ך מכונה בדרך כלל הוולגטה.

ג'רום לא היה הראשון שבחר את כל 66 הספרים שאנו מכירים כיום בתור התנ'ך. הוא היה הראשון לתרגם ולרכז הכל לכרך אחד.

בהתחלה

הצעד הראשון בהרכבת התנ'ך כולל את 39 ספרי הברית הישנה, ​​המכונה גם תנ'ך עברי . החל ממשה, שכתב את חמשת הספרים הראשונים של התנ'ך, ספרים אלה נכתבו במשך מאות שנים על ידי נביאים ומנהיגים. בתקופת ישוע ותלמידיו, התנ'ך העברי כבר נקבע כ-39 ספרים. לזה התכוון ישוע כשהתייחס ל'כתבי הקודש'.

לאחר הקמת הכנסייה המוקדמת, אנשים כמו מתיו החלו לכתוב תיעודים היסטוריים על חייו ותפקידו של ישו, אשר נודעו בתור הבשורות. מנהיגי כנסייה כמו פאולוס ופיטר רצו לספק כיוון לכנסיות שהקימו, אז הם כתבו מכתבים שהופצו ברחבי הקהילות באזורים שונים. אנו קוראים לזה האיגרות.

מאה שנה לאחר השקת הכנסייה, מאות מכתבים וספרים הסבירו מיהו ישוע ומה הוא עשה וכיצד לחיות בתור חסיד שלו. התברר שחלק מהכתבים הללו לא היו אותנטיים. חברי הכנסייה החלו לשאול אילו ספרים יש לעקוב וממי להתעלם.

סיום התהליך

בסופו של דבר, מנהיגי כנסיות נוצריות ברחבי העולם התאספו כדי לענות על שאלות מרכזיות, כולל אילו ספרים יש להתייחס כ'כתבי הקודש'. התכנסויות אלו כללו את מועצת ניקאה בשנת 325 לספירה ואת המועצה הראשונה של קונסטנטינופול בשנת 381 לספירה, שהחליטו שיש לכלול ספר בתנ'ך אם הוא:

• נכתב על ידי אחד מתלמידיו של ישוע, מישהו שהיה עד לשירותו של ישוע, כמו פטרוס, או מישהו שראיין עדים, כמו לוקס.
• נכתב במאה הראשונה לספירה, כלומר ספרים שנכתבו הרבה אחרי אירועי חייו של ישו והעשורים הראשונים של הכנסייה לא נכללו.
• תואם לחלקים אחרים בתנ'ך הידועים כתקפים, כלומר הספר לא יכול היה לסתור אלמנט מהימן של כתבי הקודש.

לאחר כמה עשורים של ויכוחים, מועצות אלה החליטו במידה רבה אילו ספרים יש לכלול בתנ'ך. כמה שנים מאוחר יותר, כולם פורסמו על ידי ג'רום בכרך אחד.

עד שהמאה הראשונה לספירה הסתיימה, רוב הכנסייה הסכימו אילו ספרים צריכים להיחשב ככתבי הקודש. חברי הכנסייה המוקדמים ביותר קיבלו הדרכה מכתביהם של פטרוס, פאולוס, מתיו, יוחנן ואחרים. המועצות והוויכוחים המאוחרים יותר היו שימושיים במידה רבה בהוצאת ספרים נחותים שטענו לאותה סמכות.