האישה שנגעה בבגדו של ישוע (מרקוס ה':21-34)
ה אישה שנגעה בבגדו של ישוע הוא סיפור שנמצא בבשורת מרקוס, פרק 5. הוא מספר את סיפורה של אישה שסבלה מהפרעת דימום במשך שתים עשרה שנים, ושהוציאה את כל כספה על רופאים מבלי למצוא תרופה. בייאושה, היא החליטה לחפש את ישו ולגעת בבגדו, מתוך אמונה שאם היא תוכל לגעת בו, היא תתרפא.
כוחה של אמונה
סיפורה של האישה שנגעה בבגדו של ישוע הוא דוגמה עוצמתית לאמונה. למרות מצבה הגופני, היא האמינה שאם רק תוכל לגעת בישוע, היא תתרפא. אמונתה זכתה לתגמול, וישוע ריפא אותה מיד. הסיפור הזה משמש תזכורת לכוחה של האמונה ולחשיבות האמון באלוהים.
משמעות הסיפור
סיפורה של האישה שנגעה בבגדו של ישוע הוא תזכורת לכוחה של האמונה ולחשיבות האמון באלוהים. זה גם משמש כתזכורת לכך שאלוהים תמיד שם כדי לעזור לנו בשעת צרה. לא משנה עד כמה המצב שלנו נראה נואש, אנחנו תמיד יכולים לפנות לאלוהים לעזרה.
סיכום
סיפורה של האישה שנגעה בבגדו של ישוע הוא תזכורת רבת עוצמה לכוחה של האמונה ולחשיבות האמון באלוהים. זוהי תזכורת לכך שלא משנה עד כמה המצב שלנו נראה נואש, אנחנו תמיד יכולים לפנות לאלוהים לעזרה. הסיפור הזה הוא דוגמה מעוררת השראה לכוחה של האמונה ולאהבת אלוהים.
- 21 וכאשר עבר ישוע שוב בספינה אל העבר, נאספו אליו אנשים רבים, והוא היה קרוב לים. 22 והנה בא אחד משרי בית הכנסת יאיר שמו; וכאשר ראה אותו, נפל לרגליו, 23 ויתחנן אליו מאוד לאמר בתי הקטנה שוכבת על סף מוות. והיא תחיה.
- 24 וישוע הלך עמו; והרבה אנשים הלכו אחריו, וגדשו אותו. 25 ואישה פלונית, שהיתה לה דליפת דם שתים עשרה שנה, 26 וסבלה הרבה מרופאים רבים, ותכלה את כל אשר לה, ולא הייתה טובה יותר, אלא הלכה והחמירה, 27 כאשר שמעה על ישוע. , בא בעיתונות מאחור, ונגע בבגדו. 28 כִּי אָמְרָה אִם אֶפְשָׁר אֶלָּא אֶת בְגָדָיו, אהיה שלם. 29 ומיד יבשה מעיין דמה; והיא הרגישה בגופה שנרפאה מהמגפה ההיא.
- 30 וישוע, מיד ידע בעצמו זאת מַעֲלָה יצא ממנו, סובב אותו בעיתונות ואמר: מי נגע בבגדי? 31 ויאמרו אליו תלמידיו אתה רואה את ההמון גדוש אותך ואמרת מי נגע בי? 32 וַיִּסָּבֵב לִרְאוֹתָהּ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. 33 אך האשה החוששת והרועדת, כי ידעה את הנעשה בה, באה ונפלה לפניו ותאמר לו את כל האמת. 34 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, בַּת, אָמוּנָתְךָ שָׁלַמְתָּךָ; לך בשלום, והיה שלם ממגפתך.
- לְהַשְׁווֹת : מתיו ט, 18-26; לוקס 8:40-56
כוחות הריפוי המדהימים של ישוע
הפסוקים הראשונים מציגים את סיפור בתו של ג'ריוס (שנדונה במקום אחר), אך לפני שהוא יכול להסתיים הוא נקטע על ידי סיפור נוסף על אישה חולה שמרפאה את עצמה על ידי אחיזת בגדו של ישוע. שני הסיפורים עוסקים בכוחו של ישוע לרפא חולים, אחד הנושאים הנפוצים ביותר בבשורות בכלל ובבשורה של מרקוס באופן ספציפי. זו גם דוגמה אחת מיני רבות ל'סנדוויץ'' של מארק שני סיפורים יחד.
שוב, תהילתו של ישו קדמה לו כי הוא מוקף באנשים שרוצים לדבר איתו או לפחות לראות אותו - אפשר לדמיין את הקושי שישוע והמשמעת שלו עוברים דרך ההמונים. יחד עם זאת, אפשר גם לומר שרודפים אחרי ישו: יש אישה שסבלה במשך שתים עשרה שנים מבעיה ומתכוונת להשתמש בכוחותיו של ישוע כדי להבריא.
מה הבעיה שלה? זה לא ברור אבל הביטוי 'בעיית דם' מרמז על בעיה במחזור החודשי. זה היה חמור מאוד מכיוון שבקרב היהודים אישה עם מחזור הייתה 'טמאה', ולהיות טמאה תמידית במשך שתים עשרה שנים לא יכול היה להיות נעים, גם אם המצב עצמו לא היה מטריד פיזית. לפיכך, יש לנו אדם שלא רק חווה מחלה פיזית אלא גם דתי.
היא למעשה לא ניגשת לבקש את עזרתו של ישוע, וזה הגיוני אם היא מחשיבה את עצמה לטמאה. במקום זאת, היא מצטרפת לאלו המתקרבים אליו ונוגעת בבגדו. זה, משום מה, עובד. רק נגיעה בבגדיו של ישוע מרפאה אותה מיד, כאילו ישוע החדיר את בגדיו בכוחו או מדליף אנרגיה בריאה.
זה מוזר בעינינו כי אנחנו מחפשים הסבר 'טבעי'. במאה הראשונה יהודה, לעומת זאת, כולם האמינו ברוחות שכוחן ויכולותיהן היו מעבר להבנה. הרעיון של יכולת לגעת באדם קדוש או רק בבגדים שלו כדי להירפא לא היה מוזר ואף אחד לא היה תוהה על 'דליפות'.
מדוע ישוע שואל מי נגע בו? זו שאלה מוזרה - אפילו תלמידיו חושבים שהוא מטומטם בשאלה. הם מוקפים בהמון אנשים לוחצים עליו לראות אותו. מי נגע בישוע? כולם עשו זאת - פעמיים או שלוש, כנראה. כמובן, זה מוביל אותנו לתהות מדוע האישה הזו, במיוחד, נרפאה. בטח היא לא הייתה היחידה בקהל שסבלה ממשהו. לפחות לאדם אחד אחר היה כנראה משהו שניתן לרפא - אפילו רק ציפורן חודרנית.
התשובה מגיעה מישו: היא נרפאה לא בגלל שישוע רצה לרפא אותה או בגלל שהיא היחידה שזקוקה לריפוי, אלא בגלל שהייתה לה אמונה. כמו במקרים קודמים של ישוע ריפוי מישהו, זה בסופו של דבר חוזר לאיכות אמונתם שקובעת אם זה אפשרי.
זה מצביע על כך שבעוד שהיה קהל של אנשים לראות את ישוע, אולי לא כולם האמינו בו. אולי הם פשוט יצאו לראות את המרפא האמוני האחרון עושה כמה טריקים - לא באמת מאמינים במתרחש, אבל שמחים להתבדר בכל זאת. האישה החולה, לעומת זאת, הייתה אמונה ולכן היא שוחררה ממחלותיה.
לא היה צורך לבצע קורבנות או טקסים או לציית לחוקים מסובכים. בסופו של דבר, שחרור מטומאתה המשוערת היה רק עניין של אמונה מהסוג הנכון. זו תהיה נקודת ניגוד בין יהדות לנצרות.
