מחבר הבשורה של מרקוס: מי היה מארק?

מחבר הבשורה של מרקוס: מי היה מארק? הוא ספר רב תובנה החוקר את המחבר המסתורי של בשורת מרקוס. הספר נכתב על ידי ד'ר דיוויד אלן בלאק, ומעמיק בתיאוריות השונות סביב מחבר הבשורה, ומספק ניתוח מעמיק של העדויות.

הספר מתחיל בבחינת ההשקפה המסורתית על מחברו של מארק והטיעונים השונים בעדה ונגדה. לאחר מכן, ד'ר בלאק בוחן את התיאוריות האחרות, כגון תיאוריית המחבר בדוי, ומספק ניתוח מפורט של העדויות עבור כל אחת מהן. הוא גם בוחן את ההשלכות של התיאוריות השונות על פרשנות הבשורה.

הספר נחקר היטב ומספק סקירה מקיפה של התיאוריות השונות של מחברו של מארק. סגנון הכתיבה של ד'ר בלאק ברור ותמציתי, והוא מספק שפע של מידע וניתוח. הוא כולל גם מספר דיאגרמות ותרשימים מועילים כדי להמחיש את נקודותיו.

בסך הכל, מחבר הבשורה של מארק: מי היה מארק? הוא ספר מצוין לכל מי שמתעניין במחברת בשורת מרקוס. הוא מספק בחינה יסודית ומעמיקה של התיאוריות והראיות השונות, ובוודאי יהווה משאב רב ערך עבור חוקרים והדיוטות כאחד.

הטקסט של ה הבשורה על פי מארק אינו מזהה במפורש אף אחד כמחבר. אפילו 'מארק' לא מזוהה כמחבר - בתיאוריה, 'מארק' יכול היה פשוט לקשר סדרה של אירועים וסיפורים למישהו אחר שאסף אותם, ערך אותם ורשם אותם בצורת הבשורה. רק במאה השנייה הודבקה הכותרת 'על פי מרקוס' או 'הבשורה על פי מרקוס' על המסמך הזה.

מארק בברית החדשה

מספר אנשים בברית החדשה - לא רק במעשי השליחים אלא גם במכתבי פאולין - נקראים מארק וכל אחד מהם יכול היה להיות מחבר הבשורה הזו. המסורת מספרת שהבשורה על פי מרקוס נכתבה על ידי מרקוס, בן לוויה של פטרוס, שפשוט תיעד את מה שהטיף פטרוס ברומא (פטרוס א' ה':13) ואדם זה, בתורו, זוהה עם 'יוחנן מרקו' ב- מעשי השליחים (י'ב:12,25; י'ג:5-13; 15:37-39) וכן ה'סימן' בפילמון 24, קולוסים ד':10 ובב' טימותיאוס ד':1.

זה נראה לא סביראת כלמהסימנים הללו היו אותו מארק, ופחות מכך מחבר הבשורה הזו. השם 'מארק' מופיע לעתים קרובות באימפריה הרומית והיה רצון עז לקשר את הבשורה הזו עםמִישֶׁהוּקרוב לישו. בעידן זה היה מקובל גם לייחס כתבים לדמויות חשובות מהעבר כדי להעניק להם יותר סמכות.

פפיאס ומסורות נוצריות

אולם זה מה שהמסורת הנוצרית מסרה, ולמען ההגינות, זו מסורת שראשיתה די רחוק - לכתביו של אוזביוס בסביבות שנת 325. הוא, בתורו, טען שהוא מסתמך על עבודה של סופר קודם לכן , פאפיאס, בישוף היראפוליס, (60-130 לערך) שכתב על כך בסביבות שנת 120:

'מארק, לאחר שהפך למתורגמן של פטרוס, רשם במדויק את כל מה שהוא זכר ממה שנאמר או עשה על ידי האדון, אך לא לפי הסדר.'

הטענות של פאפיאס התבססו על דברים שלדבריו שמע מ'פרסביטר'. עם זאת, אוזביוס עצמו אינו מקור מהימן לחלוטין, ואפילו היו לו ספקות לגבי פאפיאס, סופר שכנראה זכה לקישוט. אוזביוס אכן מרמז שמארק מת בשנה ה-8 למלכותו של נירון, מה שהיה לפני מותו של פיטר - סתירה למסורת שמארק כתב את סיפוריו של פיטר לאחר מותו. מה המשמעות של 'מתורגמן' בהקשר זה? האם פפיאס מציין שהדברים לא נכתבו 'כדי' להסביר סתירות עם בשורות אחרות?

מקורות רומא של מארק

גם אם מארק לא הסתמך על פיטר כמקור לחומר שלו, יש סיבות לטעון שמרק כתב בזמן שהותו ברומא. לדוגמה, קלמנט, שמת ב-212, ואירניאוס, שמת ב-202, הם שני מנהיגי כנסייה מוקדמים שתמכו שניהם במוצא רומי של מארק. מארק מחשב את הזמן בשיטה רומית (לדוגמה, חלוקת הלילה לארבע שעונים ולא לשלושה), ולבסוף, יש לו ידע לקוי בגיאוגרפיה הפלסטינית (5:1, 7:31, 8:10).

שפתו של מארק מכילה מספר 'לטיניזמים' - מילות השאלה מלטינית ליוונית - מה שיציע לקהל נוח יותר עם לטינית מאשר ביוונית. חלק מהלטינים הללו כוללים (יוונית/לטינית) 4:27 modios/modius (מידה), 5:9,15: legiôn/legio (לגיון), 6:37: dênariôn/denarius (מטבע רומי), 15:39 , 44-45: kenturiôn/centurio ( centurion ; שניהם מתיו ולוקס משתמשים ב-ekatontrachês, המונח המקביל ביוונית).

המקורות היהודיים של מארק

יש גם עדויות לכך שמחברו של מארק היה אולי יהודי או בעל רקע יהודי. חוקרים רבים טוענים שלבשורה יש טעם שמי, ובכך הם מתכוונים שיש מאפיינים תחביריים שמיים המופיעים בהקשר של מילים ומשפטים יווניים. דוגמה ל'טעם' שמי זה כוללות פעלים הממוקמים בתחילת המשפטים, השימוש הנרחב באסינדטה (הצבת פסוקים יחד ללא צירופי חיבור), ו-parataxis (חיבור פסוקים עם הצירוף kai, שפירושו 'ו').

חוקרים רבים מאמינים היום שמארק עבד במקום כמו צור או צידון. זה מספיק קרוב ל גָלִיל להכיר את המנהגים וההרגלים שלו, אבל רחוק מספיק כדי שהבדיות השונות שהוא כולל לא יעוררו חשד ותלונה. ערים אלו גם היו תואמות את הרמה החינוכית לכאורה של הטקסט והיכרות לכאורה עם מסורות נוצריות בקהילות סוריות.