הכרזת העצמאות ומיתוס הנצרות

ה הכרזת העצמאות הוא מסמך שנכתב בשנת 1776 על ידי האבות המייסדים של ארצות הברית של אמריקה. הוא הכריז על עצמאותה של ארצות הברית מבריטניה והתווה את ערכי הליבה של האומה. זהו מסמך חשוב בהיסטוריה האמריקאית ולעתים קרובות נתפס כסמל של חופש ודמוקרטיה.

אחד ההיבטים המעניינים ביותר של מגילת העצמאות הוא מיתוס הנצרות שלעתים קרובות מזוהה עם זה. מיתוס זה קובע כי האבות המייסדים היו כולם נוצרים אדוקים וכי הכרזת העצמאות נכתבה כדי לקדם ערכים נוצריים. עם זאת, זה לא נכון. בעוד שחלק מהאבות המייסדים היו נוצרים, רבים לא היו נוצרים ומגילת העצמאות כלל לא מזכירה את הנצרות.

הכרזת העצמאות היא מסמך חשוב בהיסטוריה האמריקאית ולעתים קרובות נתפסת כסמל של חופש ודמוקרטיה. חשוב לזכור שהאבות המייסדים היו קבוצה מגוונת של אנשים בעלי אמונות וערכים שונים. מגילת העצמאות אינה מקדמת דת מסוימת ואין לראות בה מסמך המבוסס על הנצרות בלבד.

רבים טענו נגדהפרדת כנסייה ומדינהבהצבעה על מגילת העצמאות. הם מאמינים שהטקסט של מסמך זה תומך בעמדה שארצות הברית נוסדה על עקרונות דתיים, אם לא נוצריים, ולכן הכנסייה והמדינה חייבים להישאר שלובים זה בזה כדי שעם זה ימשיך כהלכה.

מסמך חילוני

יש כמה פגמים בטיעון הזה. ראשית, מגילת העצמאות אינה מסמך משפטי עבור העם הזה. המשמעות היא שאין לו סמכות על החוקים שלנו, על המחוקקים שלנו או על עצמנו. לא ניתן לצטט אותו כתקדים או כמחייב באולם בית המשפט. מטרת הכרזת העצמאות הייתה לטעון טענה מוסרית לפירוק הקשרים המשפטיים בין המושבות לבריטניה; ברגע שהמטרה הזו הושגה, התפקיד הרשמי של ההצהרה הסתיים.

עם זאת, זה משאיר פתוחה את האפשרות שהמסמך ביטא את רצונם של אותם אנשים שכתבו את החוקה - לפיכך, הוא מספק ידע על כוונתם לאיזה סוג ממשלה צריכה להיות לנו. אם נניח לרגע זה אם הכוונה הזו צריכה לחייב אותנו או לא, יש עדיין פגמים רציניים שיש לקחת בחשבון. ראשית, הדת עצמה לעולם אינה מוזכרת במגילת העצמאות. זה מקשה לטעון שעקרונות דתיים מסוימים צריכים להנחות את הממשלה הנוכחית שלנו.

שנית, המעט המוזכר בהכרזת העצמאות רק בקושי תואם את הנצרות, הדת שרוב האנשים חושבים עליהם כשהם מעלים את הטיעון לעיל. ההצהרה מתייחסת ל'אלוהים של הטבע', 'בורא' ו'השגחה אלוהית'. כל אלה הם מונחים המשמשים בסוג הדאיזם שהיה נפוץ בקרב רבים מהאחראים למהפכה האמריקנית, כמו גם הפילוסופים שעליהם הם הסתמכו לתמיכה. תומס ג'פרסון, מחבר הכרזת העצמאות, היה בעצמו דאיסט שהתנגד לדוקטרינות נוצריות מסורתיות רבות, במיוחד אמונות על העל-טבעי.

שימוש לרעה נפוץ אחד במגילת העצמאות הוא לטעון שהיא קובעת שהזכויות שלנו מגיעות מאלוהים, ולכן אין פירושים לגיטימיים של הזכויות בחוקה שיהיו מנוגדים לאלוהים. הבעיה הראשונה היא שהכרזת העצמאות מתייחסת ל'בורא' ולא ל'אלוהים' הנוצרי המתכוון על ידי אנשים שמשמיעים את הטיעון. הבעיה השנייה היא שה'זכויות' המוזכרות במגילת העצמאות הן 'חיים, חירות ורדיפה אחר האושר' - שאף אחת מהן איננה 'זכויות' הנדונות בחוקה.

לבסוף, מגילת העצמאות גם מבהירה שממשלות שנוצרו על ידי האנושות שואבות את סמכויותיהן מהסכמת הנשלטים, ולא מאף אל. זו הסיבה שהחוקה לא מזכירה שום אלים. אין שום סיבה לחשוב שיש משהו לא לגיטימי בפרשנות של כל אחת מהזכויות המפורטות בחוקה רק משום שהיא מנוגדת למה שאנשים מסוימים חושבים שתפיסתם של אלוהים הייתה רוצה.

כל זה אומר שהטיעונים נגד הפרדת הכנסייה והמדינה המסתמכים על לשון הכרזת העצמאות נכשלים. ראשית, למסמך הנדון אין סמכות משפטית שבאמצעותה ניתן להגיש תיק משפטי. שנית, התחושות המובעות בו אינן תומכות בעקרון שהממשלה צריכה להיות מונחה או על ידי דת ספציפית כלשהי (כמו הנצרות) או על ידי דת 'בכלל' (כאילו דבר כזה בכלל קיים).