התפילה שנענה של דאגלס וגלנדה

התפילה שנענה של דאגלס וגלנדה היא ספר חובה לכל מי שמחפש סיפור מעורר השראה של אמונה ותקווה. ספר זה, שנכתב על ידי גלנדה ודאגלס, הוא סיפור מרומם ומעודד כיצד אלוהים נענה לתפילותיהם וקירב אותם אליו.

הספר מתחיל בהיכרות קצרה עם חיי הזוג ואיך הם הכירו. לאחר מכן הוא ממשיך לספר את הסיפור של איך הם התפללו לנס וכיצד אלוהים ענה לתפילותיהם. המחברים משתפים בחוויות ובמאבקים האישיים שלהם, וכיצד הם התגברו עליהם באמונה והתמדה.

הספר מלא במסרים עוצמתיים של אמונה ותקווה, ומהווה תזכורת נהדרת לכך שאלוהים תמיד איתנו, גם ברגעים האפלים ביותר שלנו. המחברים גם חולקים עצות מעשיות כיצד להישאר חזקים באמונה וכיצד להמשיך להתפלל גם כשנדמה ששום דבר לא קורה.

הספר כתוב בסגנון קל לקריאה ומלא בסיפורים ואנקדוטות מעוררי השראה. המחברים עשו עבודה נהדרת בהעברת מסר האמונה והתקווה שלהם בצורה משמעותית ומרוממת כאחד.

בסך הכל, התפילה שנענה של דאגלס וגלנדה הוא ספר מעורר השראה ומרומם נפש שישאיר אותך מעודד ומלא תקווה. ספר חובה לכל מי שמחפש סיפור מעורר השראה של אמונה ותקווה.

לאחר שנאבק בגירושים קשים, דאגלס המשיך בחייו בבריטניה. חמשת אלפים קילומטרים משם בגיאנה, אישה גם סבלה מגירושים נוראים. שנים מאוחר יותר ומיבשות זו מזו, הם הובאו לאותו שירות בכנסייה, שם החל אלוהים לענות על התפילה הכנה ששניהם התפללו מהלב. העדות האישית הבאה נכתבה על ידי דאגלס קרטרייט.

התפילה שנענה של דאגלס וגלנדה

אם לאלוהים יש תוכנית, שום דבר לא יכול לעצור אותו, כפי שנאמר ב ישעיהו 46:10: 'תכליתי תעמוד, ואני אעשה כל מה שבא לי'. (ניב)

אני, דאגלס, התקשיתי לעתים קרובות להאמין שמטרת אלוהים כוללת אותי. לפני כמה שנים הראו לי בצורה בוטה ומופלאה כמה טעיתי. אתה רוצה לדעת למה? אני מקווה שמה שאני כותב כאן יהווה עידוד לשניהםרווקים נוצריםואלה שמרגישים שהם הכשילו את אלוהים שוב ושוב.

בשנת 2002, אשתי מזה שמונה שנים ביקשה ממני לעזוב. סירבתי וכעבור שנה היא עברה דירה והגישה תביעת גירושין. באותה שנה הכנסייה שבה השתתפתי התפוצצה ממנהיגים שפורשו מתפקידם ורבים מחברי הקהילה עזבומְרִירוּתו יאוש . לא יכולתי להמשיך בעבודת המכירות בלחץ הגבוה שלי, אז עזבתי את זה, עזבתי את הדירה שלנו ושכרתי חדר קטנטן בבית של חבר. אשתי נעלמה, הכנסייה שלי הייתה מרוסקת, הילדים שלי, העבודה שלי וההערכה העצמית שלי נעלמו לכאורה.

חמשת אלפים קילומטרים משם בגיאנה, מדינה בפסגת דרום אמריקה, אישה עברה זמנים נוראים. בעלה עזב אותה בשביל אישה אחרת, ובכנסייה הוא היה השר. אז בתוך כאבה היא החלה להתפלל באמונה גדולה לבעל חדש. היא ביקשה מאלוהים גבר ששיתף את חוויותיה של גירושין ואובדן, גבר שיש לו שני ילדים, גבר עם שיער חום ועיניים ירוקות או כחולות. אנשים אמרו לה שהיא לא צריכה להיות כל כך ספציפית בבקשתה - שאלוהים ישלח לה את הגבר הנכון. אבל היא התפללה למה שרצתה בכל מקרה כי ידעה שאביה אוהב אותה.

שנים עברו. האישה מגויאנה הגיעה לבריטניה והתחילה לעבוד כגננת במרחק של כמה קילומטרים משם.

אלוהים ידע בכל מקרה

הכנסייה שבה השתתפתי החלה לבנות מחדש עם התמקדות באלוהים. למרות זאת, לעתים קרובות התמלאתי בייאוש ולא הצלחתי לבקש מאלוהים את מה שרציתי. אבל אלוהים ידע בכל זאת. רציתי אישה מלאת אש ואמונה, עם תשוקה לאלוהים.

יום אחד התחלתי לחלוק את אמונתי עם קבוצת נשים באוטובוס המקומי. הם הזמינו אותי לכנסייה שלהם, מקום שמעולם לא הייתי בו. הלכתי עם ידידי דניאל רק בשביל ההזדמנות לבקר עוד קהילה של מאמינים. הייתה אישה בבגדים אדומים בוהקים רקדה והיללה את ה' מולי. אני זוכר שאמרתי לדניאל, 'הלוואי והיה לי קצת מהרוח שלה'. אבל לא חשבתי על זה יותר.

ואז קרה משהו מוזר. השר שאל אם מישהו רוצה לבוא ולשתף במה שה' עשה עבורם. הרגשתי דחף שאני יכול לייחס רק לרוח המכריחה אותי ללכת ולדבר. (השר אמר לי אחר כך שבדרך כלל לא נותנים לאנשים שאינם חברים לדבר כי זרים מהרחוב יכולים להגיד כל מיני דברים בבית האלוהים.) דיברתי על השנים האחרונות ועל הכאב שסבלתי, אבל גם איך ה' הביא אותי.

לאחר מכן, אישה מהכנסייה התחילה להתקשר אליי ולשלוח לי כתבי קודש מעודדים. אתה יודע כמה עיוורים יכולים להיות. פשוט חשבתי שזה עידוד! יום אחד האישה שלחה לי הודעה שכמעט גרמה לי להפיל את הטלפון: 'מה היית חושב אם האל היה אומר לך שאני החצי השני שלך?'

בהלם, ביקשתי עצה ונאמר לי בחוכמה להיפגש איתה ולהגיד שאני לא יודע. כשפגשתי אותה דיברנו ודיברנו. כשישבנו על גבעה, לפתע נפלו הקשקשים מעיני לבי וידעתי שה' רוצה שאנשא לאישה הזו שרק זה עתה פגשתי. נלחמתי ברגשות, אבל כשהאלוהים רוצה שתעשה משהו, אי אפשר לעמוד בפניו. לקחתי את ידה ואמרתי בסדר.

מטרתו תעמוד

שמונה עשר חודשים לאחר מכן נסענו לגיאנה והתחתנו בג'ורג'טאון.

גלנדה הייתה בכנסייה ההיא ביום שדיברתי - היא הייתה האישה לבושה באדום. האדון הראה לה שאני האיש לו היא התפללה. כמה משפיל להבין שאתה תפילה שנענתה עבור מישהו!

הדברים עדיין לא מושלמים. עם שובי לבריטניה סירבו לאשתי לקבל ויזה למשך שבעה חודשים ורק זה עתה קיבלנו אישור לה לחזור מגיאנה. אבל אפילו במהלך הזמן הזה הידידות שלנו פרחה כשאנחנו מדברים בכל לילה, אולי יותר ממה שזוגות נשואים רבים מקבלים!

אני רוצה לעודד אותך בכמה דברים. רצון האל הוא ריבוני לחלוטין והוא יעשה כרצונו. אבל זה לא פסול לבקש דברים שהוא רוצה גם בשבילך. קיבלתי אישה יפה, חזקה ונלהבת של אלוהים להיות ידידי ובת לוויה שלי באלוהים, למרות שלא האמנתי. אבינו באמת יודע מה אנחנו רוצים לפני שאנחנו מבקשים. (מתי ו':8)

אשתי אומרת שעלינו לבקש מה שאנו רוצים: 'תשמח בה' והוא יתן לך את משאלות לבך'. (תהילים ל'ז:4 ניב ). אני מסכים, ובכל זאת האדון היה אדיב מספיק כדי להעניק לי את הרצון הזה לפני שביקשתי. אבל אני ממליץ לך לשאול!

הערת העורך: עד לפרסום עדות זו, דאגלס וגלנדה התאחדו בשמחה בבריטניה.