השפה העברית

ה שפה עברית היא שפה שמית המדוברת על ידי למעלה מ-9 מיליון אנשים ברחבי העולם. זוהי השפה הרשמית של ישראל והיא מדוברת גם בחלקים של ארצות הברית, קנדה ומדינות נוספות. זוהי אחת השפות העתיקות בעולם, עם היסטוריה ותרבות עשירה.

מערכת כתיבה עברית

השפה העברית משתמשת ב- אלפבית עברי , המורכב מ-22 אותיות. הוא כתוב מימין לשמאל ונקרא משמאל לימין. האותיות כתובות בסגנון קורסיבי, ולכל אות יש צורה שונה כשהיא כתובה בסוף מילה.

דקדוק עברי

לעברית מערכת דקדוק מורכבת, עם כללים וחריגים רבים. יש לו שלושה מגדרים (זכר, נקבה וסירוס), שלושה מספרים (יחיד, כפול ורבים), ושני קולות (פעיל ופסיבי). יש לו גם מערכת של קידומות וסיומות המשמשות לציון מתיחה, מצב רוח ותכונות דקדוקיות אחרות.

אוצר מילים עברי

לשפה העברית יש אוצר מילים גדול, עם מילים רבות שהושאלו משפות אחרות. יש לו גם סט ייחודי של מילים המשמשות לתיאור מושגים ספציפיים לתרבות ולהיסטוריה של העם היהודי.

סיכום

השפה העברית היא שפה עתיקה ומורכבת עם היסטוריה ותרבות עשירה. יש לו מערכת כתיבה ייחודית, דקדוק ואוצר מילים, והוא מדובר על ידי מיליוני אנשים ברחבי העולם. זוהי שפה חשובה לכל מי שמעוניין ללמוד על העם היהודי ותרבותו.

עברית היא השפה הרשמית של מדינת ישראל. זוהי שפה שמית המדוברת על ידי העם היהודי ואחת השפות החיות העתיקות בעולם. באלפבית העברי יש 22 אותיות והשפה נקראת מימין לשמאל.

במקור השפה העברית לא נכתבה עם תנועות כדי לציין כיצד יש לבטא מילה. עם זאת, בסביבות המאה ה-8 פותחה מערכת של נקודות ומקפים לפיה הוצבו סימנים מתחת לאותיות העבריות על מנת לציין את התנועה המתאימה. כיום נעשה שימוש נפוץ בתנועות בספרי בית ספר עבריים ובספרי דקדוק, אך עיתונים, כתבי עת וספרים נכתבים ברובם ללא תנועות. על הקוראים להכיר את המילים כדי לבטא אותן נכון ולהבין את הטקסט.

תולדות השפה העברית

עברית היא שפה שמית עתיקה. הטקסטים העבריים הקדומים ביותר הם מהאלף השני לפני הספירה. וראיות מצביעות על כך ששבטי ישראל שפלשו לכנען דיברו עברית. השפה הייתה ככל הנראה שפה נפוצה עד נפילת ירושלים בשנת 587 לפנה'ס.

לאחר שיהודים הוגלו החלה העברית להיעלם כשפה מדוברת, אם כי היא עדיין נשמרה כשפה כתובה לתפילות יהודיות ולטקסטים קדושים. בתקופת בית שני, העברית שימשה ככל הנראה רק למטרות ליטורגיות. חלקים מהתנ'ך העברי כתובים בעברית וכך גם המשנה, שהיא התיעוד הכתוב של היהדות על דברי הפה. תוֹרָה .

מכיוון שהעברית שימשה בעיקר לטקסטים קדושים לפני תחייתה כשפת דיבור, היא כונתה לעתים קרובות 'לשון הקודש', שפירושה בעברית 'שפת הקודש'. היו שסברו כי עברית היא שפת המלאכים, בעוד שהרבנים הקדמונים טענו כי עברית היא השפה שדיברה במקור על ידי אדם וחווה בגן העדן. הפולקלור היהודי אומר שכל האנושות דיברה עברית עד ה מגדל בבל כאשר אלוהים ברא את כל שפות העולם בתגובה לניסיון של האנושות לבנות מגדל שיגיע לשמים.

תחיית השפה העברית

עד לפני מאה שנה עברית לא הייתה שפה מדוברת. קהילות יהודי אשכנז דיברו בדרך כלל אִידִישׁ (שילוב של עברית וגרמנית), ואילו יהודים ספרדים דיברו לאדינו (שילוב של עברית וספרדית). כמובן, קהילות יהודיות דיברו גם בשפת האם של כל מדינות שבהן הם חיו. היהודים עדיין השתמשו בעברית (וארמית) במהלך תפילות, אבל עברית לא שימשה בשיחה יומיומית.

כל זה השתנה כשאדם בשם אליעזר בן-יהודה עשה את שליחותו האישית להחיות את העברית כשפה מדוברת. הוא האמין שחשוב לעם היהודי שתהיה לו שפה משלו אם תהיה לו אדמה משלו. בשנת 1880 הוא אמר: 'כדי להיות לנו אדמה וחיים פוליטיים משלנו... עלינו לקבל את השפה העברית שבה נוכל לנהל את עסקי החיים'.

בן-יהודה למד עברית בהיותו תלמיד ישיבה והיה מוכשר מטבעו בשפות. When his family moved to Palestine they decided that only Hebrew would be spoken in their home – no small task, since Hebrew was an ancient language that lacked words for modern things like “coffee” or “newspaper.” בן-יהודה החל ליצור מאות מילים חדשות תוך שימוש בשורשי המילים העבריות המקראיות כנקודת מוצא. לימים הוציא לאור מילון מודרני לשפה העברית שהפך לבסיס השפה העברית כיום. בן-יהודה מכונה לרוב אבי העברית החדשה.

כיום ישראל היא שפת הדיבור הרשמית של מדינת ישראל. מקובל גם שיהודים החיים מחוץ לישראל (בתפוצות) לומדים עברית כחלק מהחינוך הדתי. בדרך כלל ילדים יהודים ילמדו בבית הספר העברי עד שהם מבוגרים מספיק כדי לקבל את שלהם בר מצווה אוֹ בת מצוה .

מילים עבריות בשפה האנגלית

אנגלית סופגת לעתים קרובות מילים אוצר מילים משפות אחרות. מכאן שאין זה מפתיע שעם הזמן האנגלית אימצה כמה מילים בעברית. אלה כוללים: אמן, הללויה, שבת, רַב , כרוב, שרף, שטן וכשר, בין היתר.

_{הפניות: 'אוריינות יהודית: הדברים החשובים ביותר לדעת על הדתות היהודיות, אנשיה ותולדותיה' מאת הרב יוסף טלושקין. ויליאם מורו: ניו יורק, 1991.}