ישוע מרפא את בתו של יאיר (מרקוס ה':35-43)
ישוע מרפא את בתו של יאיר הוא מעורר השראה סיפור תנ'ך מבשורת מרקוס. הוא מספר על אב, יאירוס, אשר מפציר בישו לרפא את בתו הקרובה למוות. ישוע מסכים ויוצא לביתו של יאירוס.
בדרך, ישוע מופרע על ידי אישה שסבלה מא הפרעת דימום במשך 12 שנים. ישוע עוצר לרפא אותה, ועד שהוא מגיע לביתו של יאירוס, הבת כבר מתה.
למרות הטרגדיה הנראית לעין, ישו אינו נרתע. הוא לוקח את הילדה ביד ואומר לה לקום. לתדהמת כל הנוכחים, הילדה כן נרפא באורח פלא .
הסיפור הזה הוא תזכורת עוצמתית לכוחה של האמונה ולאהבתו של ישוע אלינו. זה מלמד אותנו שלא משנה עד כמה המצב חמור, אנחנו תמיד יכולים לפנות אל ישוע לעזרה. אנו יכולים לסמוך על כך שהוא יענה לתפילותינו ויספק לנו את מַרפֵּא אנחנו צריכים.
- 35 בעודו מדבר, באו משליט בית-הכנסת אנשים אשר אמרו: בתך מתה, מדוע אתה עוד מטריד את האדון? 36 ברגע שישוע שמע את הדבר שנאמר, הוא אמר אל מנהיג בית הכנסת, אל תפחד, רק האמין. 37 והוא לא איפשר לאיש ללכת אחריו מלבד פטרוס ויעקב ויוחנן אחי יעקב. 38 ויבוא אל בית מנהיג בית הכנסת ויראה את המהומה ואת הבוכים והבוכים מאוד.
- 39 ובבואו, אמר אליהם: למה אתם מתעייפים ובוכים? העלמה לא מתה אלא ישנה. 40 והם צחקו אותו לבוז. אבל כשהוציא את כולם, יקח את האב ואת אם העלמה ואת אשר אתו, ונכנס למקום ששכבה העלמה. 41 וַיִּקַּח אֶת-הַנְּעָרָה בְּיַד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ טְלִיתָא כְּמִי; שֶׁהוּא, כִּפְרֹשׁ, נַעֲרָה, אָמַר לְךָ, קוּם. 42 ומיד קמה העלמה ותהלכה; כי היא הייתה בת שתים עשרה שנים. והם נדהמו בתדהמה גדולה. 43 וַיֹּאמֶר לָהֶם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אִישׁ; וציווה לתת לה משהו לאכול.
- לְהַשְׁווֹת : מתיו ט, 18-26; לוקס 8:40-56
האם ישוע יכול להקים את המתים?
לפני שישוע ריפא מבלי לדעת את האישה שסבלה במשך שתים עשרה שנים, הוא היה בדרכו לטפל בבתו של ג'ריוס, שליט בית כנסת מקומי. כל בית כנסת באותה תקופה נוהל על ידי מועצת זקנים אשר, בתורה, נוהל על ידי נשיא אחד לפחות. ג'ריוס היה אפוא אדם חשוב בקהילה.
עבורו לבוא אל ישוע לעזרתו היה סימן לתהילתו של ישוע, ליכולותיו או סתם לייאושו של ג'אריוס. סביר להניח שהאחרון ייחשב לנוכח האופן שבו הוא מתואר כנופל לרגליו של ישוע. הפרשנות הנוצרית המסורתית עומדת על כך שג'ריוס מגיע אל ישוע מתוך אמונה ושהאמונה הזו היא שנותנת לישוע את היכולת לבצע את הנס שלו.
פירוש השם 'ג'ריוס' הוא 'הוא יתעורר', מסמן את אופיו הבדיוני של הסיפור ומדגיש את הקשר לסיפור מאוחר יותר על לזרוס. יש כאן משמעות כפולה: התעוררות ממוות פיזי והתעוררות ממוות הנצח של החטא כדי לראות את ישוע על מי ומה שהוא באמת.
הסיפור הזה משקף מקרוב את הסיפור שמופיע ב-2 מלכים איפה הנביא אלישע מבקרת אישה המפצירה בו שיעשה נס על ידי העלאת בנה המת. כאשר הסיפור הזה מסופר בבשורה של מתי, הבת מדווחת מתה מיד בדיוק כמו בסיפור אלישע, ואילו כאן הבת מתחילה רק חולה ואז מדווחת על מותה מאוחר יותר. למען האמת, אני מוצא שזה מגביר את הדרמה.
ברגע שמותה של הילדה מתגלה, אנשים מצפים שישוע ימשיך בדרכו - עד כה הוא ריפא רק חולים, לא הקים מתים. ישוע, לעומת זאת, מסרב לתת לזה להניא אותו, למרות העובדה שאנשים צוחקים על יומרנותו. בשלב זה, הוא עושה את הנס הגדול ביותר עד כה: הוא מקים את הילדה מהמתים.
עד לנקודה זו ישוע הפגין כוח על מסורות וחוקים דתיים, על מחלות, יסודות טבעיים ועל טומאה. כעת הוא מפגין כוח על הכוח האולטימטיבי בחיי האדם: המוות עצמו. לאמיתו של דבר, סיפורים על כוחו של ישוע על המוות הם אלה שיש להם את הכוח הרגשי ביותר, והאמונה בכוחו על מותו שלו היא שקבעה את הנצרות כדת חדשה.
כאשר אלישע הקים את הילד מן המתים, הוא עשה זאת על ידי קידה מעליו שבע פעמים - ברור מעשה פולחני. ישוע, לעומת זאת, מגדל את הילדה הזו פשוט על ידי אמירת שתי מילים (talitha cumi - ארמית עבור 'ילדה צעירה, קום'). שוב אני חושב שאומרים לנו שישוע בא לעזור לאנשים לעבור מסורות מעופשות ולחזור ליחסים אישיים, גם זה עם זה וגם עם אלוהים.
זה מוזר שרוב התלמידים נותרו מחוץ לאירוע הזה כשרק פטרוס, ג'יימס וג'ון נכחו. האם זה היה אמור להצביע על העדיפות שלהם על פני האחרים? האם הם בכלל עשו משהו מלבד עדים לנס?
מעניין גם שישוע חוזר לשיטותיו הקודמות ומורה לכולם לשתוק על מה שקרה. הוא התחיל את הפרק בגירוש לגיון של שדים מאדם שאמר לו להפיץ את הבשורה על כוחו של אלוהים - דרך מאוד יוצאת דופן לסיים את הסיפור. אולם כאן, ישוע שוב מזהיר אנשים שאסור להם לומר דבר כלל.
