ניסים של ישו: ריפוי אוזן של משרת
ה נס ישו ריפוי אוזנו של משרת הוא אחד הסיפורים החזקים ביותר בתנ'ך. זהו סיפור של אמונה, חמלה וריפוי. בנס זה, ישוע מדגים את כוחו לרפא ולהשיב חיים.
הסיפור מתחיל כאשר ישוע נעצר בגן גת שמנים. בעודו נלקח, אחד החיילים מכה את משרתו של הכהן הגדול, כורת את אוזנו. ישוע מפסיק מיד את האלימות ומרפא את אוזנו של המשרת.
נס זה הוא דוגמה לכוחו של ישוע על מחלות גופניות. הוא מסוגל לרפא את אוזנו של המשרת ללא כל התערבות רפואית. זוהי עדות לכוחו האלוהי של ישוע וליכולתו לרפא חולים.
הנס מראה גם את החמלה של ישוע. הוא מוכן להפסיק את האלימות ולרפא את הפצועים, גם בעיצומו של מעצרו שלו. זוהי דוגמה רבת עוצמה לאהבתו של ישוע לכל האנשים, ללא קשר למעמדם החברתי או אמונתם הדתית.
הנס של ישוע המרפא אוזן של משרת הוא תזכורת רבת עוצמה לכוחו של ישוע לרפא ולהשיב חיים. זוהי עדות לכוחו האלוהי ולחמלתו כלפי כל האנשים. נס זה הוא חלק חשוב מהתנ'ך ותזכורת לאהבתו של ישוע לכל האנושות.
כשהגיע הזמן לישולהיעצר ב גן גת שמנים , אומרהתנ'ך, תלמידיו היו נסערים למראה חיילים רומיים ו יהודי מנהיגים דתיים שהתאספו שם, מוכנים לקחת את ישוע. אז, עם חרב, אחד מהם -- פיטר -- כרת אוזן של אדם שעומד בסמוך: מלכוס, משרתו של היהודי כוהן גדול . אבל ישוע נזף באלימות ו באורח פלא ריפא את אוזנו של המשרת. הנה הסיפור מלוק 22, עם פרשנות:
נשיקה וחתך
הסיפור מתחיל בפסוקים 47 עד 50: 'בעודו דיבר עלה קהל, והאיש שנקרא יהודה, אחד מהשנים-עשר, הוביל אותם. הוא ניגש לישוע כדי לנשק אותו, אבל ישוע שאל אותו, 'יהודה, אתה בוגד בבן האדם בנשיקה?''
כשחסידיו של ישוע ראו מה עומד לקרות, הם אמרו, 'אדוני, האם עלינו להכות בחרבותינו?' וַיַּכֵּה אֶחָד אֶת-אֶת-עַבְדּוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיִּקְצֹץ אֶת-אֶזְנוֹ הימנית.
יהודה (אחד מ-12 תלמידיו של ישו) ארגן להוביל כמה מנהיגים דתיים לישו תמורת 30 מטבעות כסף ולאשר את זהותו עבורם על ידי קבלת פניו בנשיקה (שהייתה ברכה מזרח תיכונית נפוצה בין חברים) כדי שיוכלו לעצור אותו. . חמדנות הכסף של יהודה הובילה לכך שהוא בגד בישוע וסובב נשיקה - סימן לאהבה - ל ביטוי של רוע .
חיזוי העתיד , ישוע אמר קודם לכן לתלמידיו שאחד מהם יבגוד בו ומי שיעשה זאת יהיה דיבוק על ידי שָׂטָן בתהליך. האירועים התרחשו בדיוק כפי שישוע אמר שהם יתקיימו.
מאוחר יותר, מתעד המקרא, יהודה התחרט על החלטתו. הוא החזיר את הכסף שקיבל מהמנהיגים הדתיים. אחר כך הוא יצא לשדה והתאבד.
לפטרוס, התלמיד שחתך את אוזנו של מלכוס, היה היסטוריה של התנהגות עקשנית. הוא אהב את ישוע עמוקות, אומר התנ'ך, אבל לפעמים הוא נתן לרגשותיו העזים להפריע לכושר השיפוט שלו - כפי שהוא עושה כאן.
ריפוי, לא אלימות
הסיפור ממשיך בפסוקים 51 עד 53: 'אבל ישוע ענה, 'לא עוד מזה!' ויגע באזנו של האיש וירפא אותו.
אז אמר ישוע לראשי הכוהנים, לשוטרי משמר המקדש ולזקנים, שבאו בשבילו: 'האם אני מוביל מרד, שבאתם בחרבות ובאלות? בכל יום הייתי איתך בחצרות המקדש, ולא הנחת עלי יד. אבל זו שעתך - שבה החושך שולט''.
הריפוי הזה היה הנס האחרון שישוע עשה לפני שעלה לצלב כדי להקריב את עצמו למען חטאי העולם, אומר התנ'ך. במצב מאיים זה, ישוע יכול היה לבחור לעשות נס לטובתו, כדי להימנע ממעצרו הממשמש ובא. אבל הוא בחר במקום לעשות נס כדי לעזור למישהו אחר, שזו אותה מטרה של כל הניסים הקודמים שלו.
התנ'ך אומר שאלוהים האב תכנן את מעצרו של ישוע ומותו שלאחר מכן תְקוּמָה הרבה לפני שהם קרו, בזמן שנקבע בהיסטוריה עלי אדמות. אז כאן, ישו לא מודאג מניסיון להציל את עצמו. למעשה, הצהרתו כי זוהי 'השעה שבה שולט החושך' רומזת לתוכניתו של אלוהים לאפשר לכוחות רוחניים מרושעים לפעול, כדי שחטא העולם יהיה כולו על ישוע בצומת , אומר התנ'ך.
אבל בעוד שישוע לא דאג לעזור לעצמו, הוא היה מודאג מכך שמלכוס ישמור על אוזנו, וגם לנזוף באלימות של פטרוס. המשימה של ישוע לבוא ארצה הייתה מרפאה, אומר התנ'ך, שנועדה להוביל אנשים שלום עם אלוהים, בתוך עצמם ועם אחרים .
