סיפורו של ישוע המרפא אדם עיוור

ה סיפורו של ישו מרפא אדם עיוור הוא סיפור מופלא של אמונה, התמדה והתערבות אלוהית. בסיפור זה, ישוע מרפא אדם שהיה עיוור מאז לידתו. אמונתו של האיש בישוע כל כך חזקה שהוא מוכן לסכן הכל כדי להירפא.

הסיפור מתחיל בנסיעות ישו ותלמידיו בעיר. כשהם חולפים על פניהם, הם מבחינים באדם שהיה עיוור מאז לידתו. ישוע עוצר ושואל את האיש אם הוא מאמין בו. האיש משיב בחיוב מהדהד וישוע ממשיך לרפא אותו.

האיש נדהם מהנס שזה עתה חזה בו ומיד מתחיל להפיץ את דבר כוחו של ישוע. הוא מספר לכל מי שהוא פוגש על הנס שחווה וכיצד ישוע ריפא אותו.

סיפורו של ישוע המרפא עיוור הוא תזכורת רבת עוצמה לכוחה של האמונה ולכוחו של ישוע. זהו סיפור על תקווה ועל כוחו של אלוהים לחולל ניסים בחיינו. זהו סיפור שמעודד אותנו להאמין בישוע ולסמוך על כוחו לרפא אותנו.

הסיפור הזה הוא תזכורת מעוררת השראה לכוחה של האמונה ולכוחו של ישוע. זהו סיפור שמעודד אותנו להאמין בישוע ולסמוך על כוחו לרפא אותנו. זה סיפור שמזכיר לנו שלא משנה כמה קשות הנסיבות שלנו עשויות להיות, ישוע תמיד שם כדי לעזור לנו.

התנ'ך מתעד שם הוא סיפורו של נֵס שֶׁל ישו ריפוי אדם שנולד עיוור בספר הבשורה של יוחנן.

שני הפסוקים הראשונים מציגים שאלה מעניינת שהציבו תלמידיו של ישוע:

״כשהלך, הוא ראה אדם עיוור מלידה. שאלו אותו תלמידיו 'רבי, מי חטא, האיש הזה או הוריו, שנולד עיוור?''

ה תלמידים האמינו שהחטא גרם בסופו של דבר לכל הסבל בעולם, אבל הם לא הבינו איך אלוהים בחר לאפשר לחטא להשפיע על חייהם של אנשים שונים במקרים שונים. כאן, הם תוהים האם האיש נולד עיוור בגלל שהוא חטא איכשהו בעודו ברחם, או בגלל שהוריו חטאו לפני שנולד.

מעשי אלוהים

הסיפור ממשיך בתשובתו המפתיעה של ישוע ביוחנן ט' 3-5:

''לא האיש הזה ולא הוריו חטאו,' אמר ישוע, 'אבל זה קרה כדי שיוצגו בו מעשי אלוהים. כל עוד יום, עלינו לעשות את מעשיו של מי ששלח אותי. הלילה מגיע, כשאף אחד לא יכול לעבוד. בזמן שאני בעולם, אני האור של העולם''.

כאן ישוע משתמש בדימוי של ראייה פיזית (חושך ואור) כדי להתייחס לתובנה רוחנית. רק פרק אחד לפני כן, ביוחנן ח':12, ישוע עורך השוואה דומה כאשר הוא אומר לאנשים: 'אני האור של העולם. מי שהולך אחריי לעולם לא ילך בחושך, אלא יהיה לו אור החיים'.

בריכת סילועם

יוחנן ט':6-7 מתאר כיצד ישוע מרפא בנס את עיניו הפיזיות של האיש:

'לאחר שאמר את זה, הוא ירק על האדמה, הכין מעט בוץ עם הרוק ושם אותו על עיניו של האיש. 'לך', אמר לו, 'רחץ בבריכת השילוח'. אז הלך האיש ורחץ, וחזר הביתה רואה'.

ישוע, אם כן, החליט להשלים את תהליך הריפוי בכך שהאיש יפעל בעצמו, וקבע שהאיש ילך לרחוץ בבריכת השילוח. ישוע אולי רצה לעורר יותר אמונה מהאיש בכך שביקש ממנו לעשות משהו כדי להשתתף בתהליך הריפוי.

בריכת הסילואם (בריכת מים מתוקים שאנשים השתמשו בה לטיהור) מסמלת את התקדמותו של האדם לעבר טוהר פיזי ורוחני גדול יותר, משום שהוא שטף את הבוץ שישוע שם על עיניו, ותוך כדי כך, אמונתו הייתה מתוגמל בנס.

העיוור והפרושים

הסיפור ממשיך בתיאור ההשלכות של הריפוי של האיש, שבו אנשים רבים מגיבים לנס שקרה לו. יוחנן 9:8-11 מתעד:

'השכנים שלו ואלה שראו אותו בעבר מתחנן שאלו, 'האם זה לא אותו אדם שנהג לשבת ולהתחנן?'
היו שטענו שכן. אחרים אמרו, 'לא, הוא רק דומה לו'.
אבל הוא עצמו התעקש, 'אני האיש'.
'איך אם כן נפקחו עיניך?' הם שאלו.
הוא ענה, 'האיש שהם מכנים ישו הכין קצת בוץ ושם אותו על העיניים שלי. הוא אמר לי ללכת לסילעם ולשטוף. אז הלכתי ושטפתי, ואז יכולתי לראות''.

ואז הפרושים (הרשויות הדתיות היהודיות המקומיות) חוקרים את האיש על מה שקרה. פסוקים 14 עד 16 אומרים:

'עכשיו היום שבו ישוע הכין את הבוץ ופקח את עיניו של האיש היה שבת. לכן שאלו אותו גם הפרושים כיצד קיבל את ראייתו. 'הוא שם לי בוץ על העיניים', ענה האיש, 'ושטפתי, ועכשיו אני רואה'.
כמה מהפרושים אמרו: 'האיש הזה לא מאלוהים, כי הוא לא שומר שבת'.
אבל אחרים שאלו, 'איך יכול חוטא לבצע סימנים כאלה?' אז הם נחלקו.

ישוע משך את תשומת לבם של הפרושים עם הרבה ניסים מרפא אחרים שעשה ביום השבת, שבמהלכם כל עבודה (כולל עבודת ריפוי) נאסרה באופן מסורתי. כמה מאותם ניסים כללו: ריפוי גבר נפוח, אישה נכה וא ידו הקמלה של האדם .

לאחר מכן, שוב שואלים הפרושים את האיש על ישוע, ובהרהורים על הנס, האיש משיב בפסוק 17: 'הוא נביא'. האיש מתחיל להתקדם בהבנתו, עובר מהתייחסות לישוע כפי שהתייחס קודם לכן ('האיש שהם מכנים ישו') לזיהוי שאלוהים פעל דרכו איכשהו.

ואז הפרושים שואלים את הוריו של האיש על מה שקרה. בפסוק 21 עונים ההורים: ''... איך הוא יכול לראות עכשיו, או מי פקח את עיניו, אנחנו לא יודעים. תשאל אותו. הוא בגיל; הוא ידבר בשם עצמו.''

הפסוק הבא מציין:

'הוריו אמרו את זה כי הם פחדו מהמנהיגים היהודים, שכבר החליטו שכל מי שיכיר שישוע הוא המשיח יורחק מבית הכנסת'.

אכן, זה בדיוק מה שקורה בסופו של דבר לאדם שנרפא. הפרושים חוקרים את האיש שוב, אבל האיש אומר להם בפסוק 25: '... דבר אחד אני יודע. הייתי עיוור אבל עכשיו אני רואה!'

כשהם כועסים יותר, אומרים הפרושים לאיש בפסוק 29: 'אנחנו יודעים שאלוהים דיבר אליו משה רבנו , אבל לגבי הבחור הזה, אנחנו אפילו לא יודעים מאיפה הוא בא.'

פסוקים 30 עד 34 מתעדים את מה שקורה לאחר מכן:

'האיש ענה, 'עכשיו זה מדהים! אתה לא יודע מאיפה הוא בא, ובכל זאת הוא פקח את עיניי. אנחנו יודעים שאלוהים לא מקשיב לחוטאים. הוא מקשיב לאיש האלים שעושה את רצונו. אף אחד מעולם לא שמע על פתיחת עיניו של אדם שנולד עיוור. אם האיש הזה לא היה מאלוהים, הוא לא יכול היה לעשות כלום''.
על כך השיבו, 'היית ספוג בחטא בלידתך; איך אתה מעז להרצות לנו!' והם זרקו אותו.

עיוורון רוחני

הסיפור מסתיים בכך שישוע מצא את האיש אותו ריפא ושוחח עמו שוב.

פסוקים 35 עד 39 מתעדים:

'ישוע שמע שזרקו אותו החוצה, וכשמצא אותו, אמר: 'האם אתה מאמין בבן האדם?'
'מי הוא, אדוני?' שאל האיש. 'תגיד לי כדי שאאמין בו'.
ישוע אמר, 'עכשיו ראית אותו; למעשה, הוא זה שמדבר איתך'.
ואז האיש אמר: 'אדוני, אני מאמין', והוא סגד לו.
ישוע אמר, 'לשיפוט, באתי לעולם הזה כדי שהעיוורים יראו והרואים יהפכו לעיוורים''.

ואז, בפסוקים 40 ו-41, ישוע אומר לפרושים שנמצאים במקום שהם עיוורים רוחנית.

הסיפור מראה את האדם מתקדם בראייה רוחנית כשהוא חווה את הנס של ראייתו הפיזית נרפא. ראשית, הוא רואה בישוע 'אדם', אחר כך כ'נביא', ולבסוף בא לעבוד את ישוע כ'בן האדם' - מושיע העולם.