מושג הזמן בהינדואיזם

ההינדואיזם היא אחת הדתות העתיקות בעולם ויש לה תפיסה ייחודית של זמן. זמן בהינדואיזם נתפס כמחזורי, ללא התחלה או סוף. ההינדים מאמינים שהזמן הוא אשליה ושכל הקיום הוא חלק ממחזור בודד ונצחי. מחזור זה ידוע בשם קלאצ'קרה , המורכב מארבע גילאים או יוגות. היוגות הללו הן ה- Satya Yuga, Treta Yuga, Dvapara Yuga, וקאלי יוגה.

הסאטיה יוגה הוא העידן הראשון ונחשב לעידן המושלם והרוחני ביותר. הוא מאופיין על ידי אמת, שלום והרמוניה. הטרטה יוגה הוא העידן השני ומאופיין בירידה בידע הרוחני ובעלייה בחומריות. ה-Dvapara Yuga הוא הגיל השלישי ומאופיין בירידה נוספת בידע הרוחני ובעלייה בחומרנות. הקאלי יוגה הוא העידן הרביעי והאחרון ומאופיין בירידה בידע הרוחני ובעלייה בחומריות.

ההינדים מאמינים שמחזור הזמן הוא אינסופי ושהוא ימשיך לחזור על עצמו. הם גם מאמינים שמעגל הזמן מושפע מפעולות של יחידים ושאפשר לשבור את המעגל וליצור עתיד טוב יותר. מושג הזמן בהינדואיזם הוא חלק חשוב מהדת ומספק פרספקטיבה ייחודית על מהות הקיום.

רובנו רגילים לחיות חיים על פי אמונות ודפוסי קיום ליניאריים. אנו מאמינים שלכל דבר יש התחלה, אמצע וסוף. אבל הינדואיזם אין כל קשר לטבעה הליניארי של ההיסטוריה, למושג הליניארי של זמן או לתבנית הליניארית של החיים.

זמן מחזורי

חלוף הזמן 'הליניארי' הביא אותנו לאן שאנחנו נמצאים היום. אבל ההינדואיזם רואה את מושג הזמן בצורה אחרת, ויש לזה פרספקטיבה קוסמית. ההינדים מאמינים שתהליך הבריאה נע במחזורים וכי בכל מחזור יש ארבעה גדולים תקופות של זמן, כלומרSatya Yuga, Treta Yuga, Dwapar Yugaא וקאלי יוגהא. ומכיוון שתהליך הבריאה הוא מחזורי ואינו נגמר, הוא 'מתחיל להסתיים ונגמר כדי להתחיל'.

הזמן הוא אלוהים

על פי תורת הבריאה ההינדית, זמן (סנסקריט'ללכת') הוא ביטוי של אלוהים. הבריאה מתחילה כאשר אלוהים הופך את האנרגיות שלו לפעילות ומסתיימת כאשר הוא מושך את כל האנרגיות שלו למצב של חוסר פעילות. אלוהים הוא נצחי, שכן הזמן הוא יחסי ומפסיק להתקיים במוחלט. העבר, ההווה והעתיד מתקיימים בו במקביל.

קלאצ'קרה

מחזור הזמן אלוהים יוצר את מחזור הזמן, הנקראקלאצ'קרה, על מנת ליצור חלוקות ותנועות חיים ולקיים את העולמות במסגרות זמן תקופתיות. אלוהים גם מנצל את הזמן ליצירת 'אשליות' של חיים ומוות. זה הזמן, שאחראי על הזקנה, המוות והמוות של יצירותיו. כאשר אנו מתגברים על הזמן, אנו הופכים לבני אלמוות. המוות אינו סוף הקו, אלא שער למחזור הבא, ללידה. זה נכון גם ליקום עצמו ובדומה לתבניות המחזוריות במקצבי הטבע.