חקר הנושאים האקזיסטנציאליסטיים של סארטר על אמונה רעה ונפילה

הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית של ז'אן פול סארטר היא נושא מורכב ומרתק. בספר הזה, חקר הנושאים האקזיסטנציאליסטיים של סארטר על אמונה רעה ונפילה , הסופר ג'ון פול סארטר בוחן את הרעיון של חוסר תום לב ונפילה בהקשר של האקזיסטנציאליזם של סארטר.

הספר מתחיל בהצגת המושגים הפילוסופיים של סארטר, כמו מושג החירות והאחריות שלו, והרעיון שלו לגבי 'האחר'. לאחר מכן הוא בוחן את המושג של סארטר בדבר חוסר תום לב וכיצד הוא קשור לרעיון הנפילה. המחבר גם בוחן כיצד ניתן ליישם את הרעיונות של סארטר על נושאים עכשוויים, כמו ההשלכות האתיות של הטכנולוגיה.

מושגי מפתח

הספר מכסה מגוון מושגי מפתח, כולל:

• תפיסת החופש והאחריות של סארטר
• הרעיון של ה'אחר'
• הרעיון של חוסר תום לב
• רעיון הנפילה
• ההשלכות האתיות של הטכנולוגיה

ניתוח ותובנה

ג'ון פול סארטר מספק ניתוח יסודי של הנושאים האקזיסטנציאליסטיים של סארטר, ומציע תובנה כיצד ניתן ליישם את הרעיונות הללו בנושאים עכשוויים. הוא גם מספק חקירה מעמיקה של הרעיון של סארטר בדבר חוסר תום לב וכיצד הוא קשור לרעיון הנפילה.

סיכום

חקר הנושאים האקזיסטנציאליסטיים של סארטר על אמונה רעה ונפילה הוא משאב מצוין לכל מי שמעוניין ללמוד עוד על הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית של סארטר. הספר מציע ניתוח מקיף של מושגי המפתח של סארטר ומספק תובנה כיצד ניתן ליישם את הרעיונות הללו בנושאים עכשוויים.

תפיסת הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית של הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר התמקדה בחופש הרדיקלי העומד בפני כל אדם. בהיעדר טבע אנושי קבוע או סטנדרטים חיצוניים מוחלטים, כולנו חייבים להיות אחראים לכל הבחירות שאנו עושים. סארטר זיהה, עם זאת, שחופש כזה הוא יותר מדי בשביל שאנשים תמיד יוכלו לטפל בהם. תגובה נפוצה, לטענתו, הייתה להשתמש בחופש שלהם כדי להכחיש את קיומו של חופש - טקטיקה שהוא כינה באמונה רעה (חוסר תום לב).

נושאים ורעיונות

כאשר סארטר השתמש בביטוי 'חוסר תום לב', זה היה להתייחס לכל הונאה עצמית ששוללת את קיומה של חירות אנושית. לפי סארטר, חוסר תום לב מתרחש כאשר מישהו מנסה להנמק את קיומנו או מעשינו באמצעותו דָת , מדע, או מערכת אמונות אחרת שכופה משמעות או קוהרנטיות על הקיום האנושי.

חוסר תום לב בניסיון להימנע מה מתח מה שמלווה את ההבנה שאין לקיום שלנו קוהרנטיות מלבד מה שאנחנו בעצמנו יוצרים. לפיכך, חוסר תום לב מגיע מתוכנו והוא בעצמו בחירה - דרך שבה אדם משתמש בחופש שלו כדי להימנע מהתמודדות עם ההשלכות של החופש הזה בגלל האחריות הרדיאלית שהשלכות אלו טומנות בחובן.

כדי להסביר כיצד פועל חוסר תום לב כתב סארטר ב'הוויה והלא כלום' על אישה שעומדת בפני הבחירה אם לצאת לדייט עם מחזר מאוהב. בבחינת בחירה זו, האישה יודעת שהיא תעמוד בפני אפשרויות נוספות בהמשך מכיוון שהיא מודעת למדי לכוונותיו ורצונותיו של הגבר.

הצורך בבחירות מתגבר כאשר, מאוחר יותר, הגבר מניח את ידו על ידה ומלטף אותה. היא יכולה להשאיר את ידה שם ובכך לעודד התקדמות נוספת, מתוך ידיעה היטב לאן הם עלולים להוביל. מצד שני, היא יכולה לקחת את ידה, להרתיע את ההתקדמות שלו ואולי להרתיע אותו מאי פעם לבקש ממנה לצאת שוב. שתי הבחירות טומנות בחובן השלכות שעליה לקחת עליהן אחריות.

אולם במקרים מסוימים, אדם ינסה להימנע מלקיחת אחריות על ידי ניסיון להימנע מבחירה מודעת לחלוטין. האישה עלולה להתייחס אל ידה כאל חפץ בלבד, במקום הרחבה של צוואתה, ולהעמיד פנים שאין ברירה לעזוב אותה. אולי היא מצטטת תשוקה בלתי נשלטת מצידה, אולי היא מצטטת נוכחות של לחץ חברתי שמאלץ אותה לציית, או אולי היא רק מעמידה פנים שהיא לא שמה לב למעשיו של הגבר. בכל מקרה, היא מתנהגת כאילו היא לא עושה בחירות ולכן אין לה אחריות להשלכות. זה, לפי סארטר, אומר לפעול ולחיות בחוסר תום לב.

הבעיה עם אמונה רעה

הסיבה שבגללה חוסר תום לב היא בעיה היא שהיא מאפשרת לנו לברוח מאחריות לבחירות המוסריות שלנו על ידי התייחסות לאנושות כאובייקט פסיבי של כוחות גדולים יותר ומאורגנים - הטבע האנושי, רצון האל, יצרים רגשיים, לחצים חברתיים וכו'. סארטר טען שכולנו פועלים לעצב את גורלנו וככאלה, עלינו לקבל ולהתמודד עם האחריות המדהימה שזה מטיל עלינו.

התפיסה של סארטר לגבי חוסר תום לב קשורה קשר הדוק לרעיון 'הנפל' של היידגר. לפי היידגר, לכולנו יש נטייה לאפשר לעצמנו ללכת לאיבוד בדאגות הנוכחיות, שתולדה שלה היא שאנו מתנכרים לעצמנו ולמעשינו. אנחנו רואים את עצמנו כאילו מבחוץ, ונראה כאילו אנחנו לא עושים בחירות בחיינו אלא פשוט נסחפים אחרי נסיבות הרגע.

קריטיות לתפיסת הנפילה של היידגר הן רכילות, סקרנות ואי בהירות - מילים הקשורות למשמעויות המסורתיות שלהן, אך בכל זאת הוא השתמש בדרכים מיוחדות. המונח רכילות משמש לציון כל אותן שיחות רדודות שבהן פשוט חוזרים על 'חוכמה מקובלת', חוזרים על קלישאות, ובדרך אחרת לא מצליחים לתקשר שום דבר בעל חשיבות. רכילות, לפי היידגר, היא אמצעי להימנע משיחה או למידה אותנטית על ידי התמקדות בהווה על חשבון עתיד אפשרי. סקרנות היא הדחף שאינו יודע שובע ללמוד משהו על ההווה ללא סיבה אחרת מלבד היותו 'חדש'.

הסקרנות מניעה אותנו לחפש עיסוקים רגעיים שבשום אופן לא עוזרים לנו בפרויקט ההיווצרות, אבל הם כן מסיחים את דעתנו מההווה ומהצורך להתמודד באופן מהותי עם חיינו ובחירותינו.

עמימות, לבסוף, היא תוצאה של אדם שוויתר על הניסיון לממש את בחירותיו ולהפיק את המרב מכל מחויבות שעלולה להוביל לעצמי אותנטי יותר. היכן שיש אי בהירות בחייו של אדם, יש חוסר הבנה ומטרה אמיתית - אין כיוון שאדם מנסה לנוע אליו למען חיים אותנטיים.

אדם שנפל עבור היידגר הוא לא מישהו שנפל לתוכו חטא במובן הנוצרי המסורתי , אלא אלא אדם שוויתר על יצירת עצמו ויצירת קיום אותנטי מתוך הנסיבות שהוא מוצא את עצמו. הם מרשים לעצמם להסיח את דעתם לפי הרגע, הם רק חוזרים על מה שאומרים להם, והם מנוכרים לייצור ערך ומשמעות. בקיצור, הם כל כך נפלו ב'תום לב' שהם כבר לא מכירים או מכירים בחופש שלהם.