סמכותו של ישוע מוטלת בספק (מרקוס י'א:27-33)
סמכותו של ישוע נחקרה ב מרקוס יא:27-33 . בקטע זה, ישוע ותלמידיו הלכו לירושלים והיו בבית המקדש. כאשר ישוע לימד, שאלו אותו ראשי הכוהנים והסופרים באיזו סמכות הוא עושה את הדברים האלה. ישוע השיב ושאל אותם שאלה בתמורה. הוא שאל אותם אם סמכותו של יוחנן המטביל היא משמיים או מבני אדם. ראשי הכוהנים והסופרים לא הצליחו לענות על שאלתו של ישוע ולכן הם סירבו לענות.
קטע זה הוא תזכורת חשובה לכוחה של סמכותו של ישוע. ישוע הצליח לאתגר את ראשי הכוהנים והסופרים בשאלה שלא יכלו לענות עליה. זה הראה שסמכותו של ישוע הייתה גדולה מזו של המנהיגים הדתיים באותה תקופה. זה גם משמש כתזכורת לכך שסמכותו של ישוע מגיעה מאלוהים ולא מבני אדם.
הקטע משמש גם כתזכורת לחשיבות האמונה. ראשי הכוהנים והסופרים לא היו מסוגלים לענות על שאלתו של ישוע משום שחסר להם אמונה. הם לא היו מוכנים לקבל את סמכותו של ישוע ולכן הם סירבו לענות. זה משמש כתזכורת לכך שאמונה חיונית כדי לקבל את סמכותו של ישוע.
לסיכום, מרקוס יא:27-33 הוא קטע חשוב המשמש כתזכורת לכוח הסמכות של ישוע ולחשיבות האמונה. ישוע הצליח לאתגר את ראשי הכוהנים והסופרים בשאלה שלא יכלו לענות עליה, והראה שסמכותו גדולה משלהם. הקטע משמש גם כתזכורת לכך שאמונה חיונית על מנת לקבל את סמכותו של ישוע.
- 27 והם חוזרים אלירושלים: וּבְהִתְהַלֵּךְ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בָּאוּ אֵלָיו הַכֹּהֲנִים רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְהַזְּקָנִים, 28 וְאָמְרוּ לוֹ, בְּאֵיזֶה רֹאשׁ אַתָּה אֵלֶּה. ומי נתן לך את הרשות הזאת לעשות את הדברים האלה? 29 וישוע ענה ויאמר אליהם: גם אני אשאל אתכם שאלה אחת וענה לי ואומר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה. 30 ה טְבִילָה של יוחנן, האם זה היה משמיים, או של בני אדם? ענה לי.
- 31 וחשבו לעצמם לאמר אם נאמר מן השמים; יאמר: מדוע לא האמנתם לו? 32 אבל אם נאמר מבני אדם; הם פחדו מהעם: כי כל האנשים ספרו את יוחנן כי הוא אכן נביא. 33 ויענו ואמרו אל ישוע: איננו יכולים לדעת. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ: וְלֹא אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם בְּאֵיזֶה רֹאשׁ אֲנִי עוֹשֶׂה.
- לְהַשְׁווֹת : מתיו כא:23-27; לוקס כ':1-8
מהיכן נובעת סמכותו של ישוע?
לאחר שישוע מסביר לתלמידיו את המשמעות מאחורי קללת עץ התאנה וטיהור בית המקדש, כל הקבוצה חוזרת שוב לירושלים (זוהי כניסתו השלישית כעת) שם הם נפגשו בבית המקדש על ידי הרשויות הגבוהות ביותר שם. בשלב זה, נמאס להם מהשטויות שלו והחליטו להתעמת איתו ולערער על הבסיס שעליו הוא אומר ועושה כל כך הרבה דברים חתרניים.
המצב כאן דומה לאירועים שהתרחשו במרקוס 2 ו-3, אבל בעוד שקודם לכן ישוע היה מאותגר על ידי אחרים בגלל הדברים שהוא עושה, עכשיו הוא מאותגר בעיקר בגלל הדברים שהוא אמר. האנשים שקוראים תיגר על ישוע ניבאו עוד בפרק 8: 'בן האדם צריך לסבול הרבה, ונדחה מהזקנים, ומהכוהנים הראשיים והסופרים'. הם לא ה פרושים שהיו מתנגדיו של ישוע לאורך כל כהונתו עד לנקודה זו.
ההקשר בפרק זה מצביע על כך שהם מודאגים לטיהור בית המקדש שלו, אבל ייתכן גם שמארקוס חשב על הטפה שישוע יכול היה לעשות בירושלים ובסביבתה. לא ניתן לנו מספיק מידע כדי להיות בטוחים.
נראה שמטרת השאלה שהועלתה לישו הייתה שהשלטונות קיוו ללכוד אותו. אם הוא יטען שסמכותו באה ישירות מאלוהים אולי יוכלו להאשים אותו חִלוּל הַשֵׁם ; אם יטען שהסמכות באה מעצמו, אולי יוכלו ללעוג לו ולגרום לו להיראות טיפש.
במקום פשוט לענות עליהם ישירות, ישוע מגיב בשאלה משלו - וגם סקרנית מאוד. עד לנקודה זו, לא נעשה מזה הרבה יוחנן המטביל או כל סוג של שירות שאולי היה לו. ג'ון שימש רק תפקיד ספרותי עבור מארק: הוא הציג את ישו וגורלו מתואר כאחד המבשר את גורלו של ישוע.
אולם כעת מתייחסים ליוחנן באופן המרמז כי שלטונות המקדש היו יודעים עליו ועל הפופולריות שלו - בפרט, שהוא נחשב כנביא בקרב העם, בדיוק כמו שישוע נראה.
זה מקור התלבטות שלהם והסיבה להגיב בשאלה נגדית: אם הם מודים שסמכותו של יוחנן הגיעה משמיים, אז הם יצטרכו לאפשר את אותו הדבר עבור ישוע, אבל באותו הזמן להיות בצרות על כך שלא היה להם. קיבל את פניו. עם זאת, אם הם טוענים שסמכותו של יוחנן הגיעה רק מאדם אז הם יכולים להמשיך לתקוף את ישו, אך הם יהיו בצרות רבות בשל הפופולריות הגדולה של יוחנן.
למארק יש לענות על הרשויות בדרך היחידה שנותרה פתוחה, שהיא לטעון בבורות. זה מאפשר לישוע לסרב לכל תשובה ישירה גם להם. למרות שבהתחלה נראה שזה גורם לקיפאון, הקהל של מארק אמור לקרוא זאת כניצחון של ישוע: הוא גורם לרשויות המקדש להיראות חלשות ומגוחכות ובו בזמן שולח את המסר שסמכותו של ישוע מגיעה מאלוהים בדיוק כמו של יוחנן. עשה. בעלי אמונה בישוע יזהו אותו באשר הוא; אלה ללא אמונה לעולם לא יצליחו, לא משנה מה יגידו להם.
הקהל הרי יזכור שבטבילתו קול משמיים אמר 'אתה בני אהובי, אשר אני מרוצה בו'. לא ברור מהטקסט של פרק א' שמישהו אחר מלבד ישו שמע את ההכרזה הזו, אבל הקהל בהחלט שמע והסיפור הוא בסופו של דבר בשבילם.
