כניסתו של ישוע לירושלים (מרקוס 11:1-11)
ה כניסתו של ישו לירושלים הוא אחד הרגעים האיקוניים ביותר בתנ'ך. זה מתועד בבשורת מרקוס, פרק 11, פסוקים 1-11. אירוע זה מסמן את תחילת מסעו האחרון של ישוע אל הצלב ואת ההקרבה האולטימטיבית שלו למען האנושות.
הכניסה לירושלים הייתה אירוע מנצח, כאשר ישו רוכב על חמור, מוקף בהמון אנשים שרים ומשבחים את אלוהים. הוא התקבל בקריאות 'הושענא!' ו'ברוך הבא בשם ה'!' סצנה זו מתוארת לעתים קרובות באמנות ובספרות, והיא תזכורת רבת עוצמה לאהבתו והקרבתו של ישו.
ה כניסתו של ישו לירושלים הוא אירוע חשוב בתנ'ך, והוא תזכורת לכוחה של האמונה ולחשיבות הענווה. זוהי תזכורת שישוע היה מוכן למסור את חייו עבורנו, ושעלינו לשאוף ללכת בעקבות הדוגמה שלו. אירוע זה הוא תזכורת רבת עוצמה לאהבתו וחסדיו של אלוהים, והיא תזכורת לכך שעלינו לשאוף תמיד לחיות את חיינו בצורה שתכבד אותו.
- 1 וכאשר התקרבו לירושלים, אל בית-פג וביתאניה, בהר הזיתים, שולח שניים מתלמידיו, 2 ויאמר אליהם, לכו אל הכפר מולכם, ומיד כשנכנסתם אליו, תמצאו. סייח קשור, שמעולם לא ישב אדם עליו; שחררו אותו והביאו אותו. 3 ואם יאמר לכם איש למה אתם עושים זאת? אמרו כי ה' זקוק לו; ומיד ישלחו הנה. 4 וַיֵּלְכוּ לִדְרָכָם, וַיִּמְצָאוּ אֶת-הַסִיחַ קְרוּדָה בַּפֶּתַח הַחוּץ, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר נִפְשִׁיבוּ שְׁנֵי דֶרֶךְ; והם משחררים אותו.
- 5 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים מֵהָעֹמְדִים שָׁם: מַה-אַתֶּם מְפַסְרִים אֶת-הַצָּעִיר? 6 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יֵשׁוּעַ וְהֵרִיצוּ אוֹתָם. 7 והביאו את הסייח אל ישוע, והשליכו עליו את בגדיהם; והוא ישב עליו. 8 ורבים פרשו את בגדיהם בדרך ואחרים כרתו ענפים מהעצים ויפשרו אותם בדרך.
- ט וַיִּקְרְאוּ הַקֹּדֶם וְהַבָּאִים, לֵאמֹר הוֹשֵׁנָה; בָּרוּך הוא הבא בשם ה' 10 ברוך מלכות דוד אבינו הבא בשם ה' הושענא במרומים. 11 וישוע נכנס לירושלים ואל המקדש, וכשהסתכל סביבו על כל הדברים, והגיע הערב, יצא אל ביתניא עם השנים-עשר.
- לְהַשְׁווֹת : מתיו כא,א-יא; לוקס י'ט 28-40; יוחנן 12:12-19
ישוע, ירושלים והנבואה
לאחר נסיעות רבות, ישוע מגיע לירושלים. מארק בונה את הנרטיב הירושלמי בקפידה, נותן לישו שלושה ימים לפני אירועי התשוקה ושלושה ימים לפני שלו צְלִיבָה וקבורה. כל הזמן מלא במשלים על שליחותו ופעולות סמליות המתייחסות לזהותו.
מארק לא מבין היטב את הגיאוגרפיה היהודית. הוא יודע שבתפאג וביתאניה נמצאות מחוץ לירושלים, אבל מישהו שנוסע ממזרח בדרך ליריחו יעבור ליד ביתניא *ראשונה וביתפאג *שנייה. עם זאת, זה לא משנה, כי הר הזיתים הוא בעל משקל תיאולוגי.
כל הסצנה מלאההברית הישנהרמיזות. ישוע מתחיל בהר הזיתים, מקום מסורתי של המשיח היהודי (זכריה י'ד:4). כניסתו של ישוע היא 'ניצחונית', אך לא במובן צבאי כפי שהניחו לגבי המשיח. מנהיגים צבאיים רכבו על סוסים בעוד חמורים שימשו שליחי שלום.
זכריה 9:9 אומר שהמשיח היה מגיע על חמור, אבל הסיוס הבלתי נרכב ששימש את ישוע נראה כמשהו בין חמור לסוס. הנוצרים מתייחסים באופן מסורתי לישוע כמשיח שליו, אך אי השימוש שלו בחמור עשוי להצביע על אג'נדה פחות משלוה לחלוטין. מתי 21:7 אומר שישוע רכב על שניהם ועל חמור וסוס, ג'ון 12:14 אומר שהרכיבה על חמור, בעוד סימן ו לוק (19:35) אומרים שהוא רכב על סיוס. מה זה היה?
מדוע ישוע משתמש בסייח שלא נרכב? נראה שאין דבר בכתבי הקודש היהודיים המחייבים שימוש בחיה כזו; יתר על כן, זה בלתי סביר לחלוטין שישוע יהיה מנוסה מספיק בטיפול בסוסים כדי שיוכל לרכוב בבטחה על סייח רצוף כמו זה. זה היה מהווה סכנה לא רק לביטחונו, אלא גם לתדמיתו בעת ניסיון כניסה ניצחון לירושלים.
מה הקטע עם ההמון?
על מה הקהל חושב יֵשׁוּעַ ? אף אחד לא קורא לו משיח, בן אלוהים, בן אדם, או כל אחד מהתארים המיוחסים באופן מסורתי לישו על ידי הנוצרים. לא, ההמונים מקבלים אותו בברכה כמי שבא 'בשם ה'' (מ תהילים 118: 25-16). הם גם משבחים את בואו של 'ממלכת דוד', שאינה זהה לחלוטין לביאת *המלך. האם הם חושבים עליו כנביא או משהו אחר? הצבת בגדים וענפים (שג'ון מזהה כענפי דקל, אבל מארק משאיר את זה פתוח) לאורך דרכו מעידה על כך שהוא זוכה לכבוד או כבוד, אבל באיזו דרך היא תעלומה.
אפשר גם לתהות מדוע יש קהל מלכתחילה - האם ישוע הכריז על כוונותיו בשלב מסוים? נראה שאף אחד לא נמצא שם כדי לשמוע אותו מטיף או להירפא, מאפיינים של המונים שאיתם התמודד קודם לכן. אין לנו מושג איזה סוג של 'קהל' זה - יכול להיות שזה רק כמה עשרות אנשים, בעיקר כאלה שכבר עקבו אחריו והשתתפו באירוע מבוים.
פעם אחת בירושלים, ישוע הולך לבית המקדש כדי להסתכל מסביב. מה הייתה מטרתו? האם הוא התכוון לעשות משהו אבל לשנות את דעתו כי זה היה מאוחר ואיש לא היה בסביבה? האם הוא פשוט עטף את הג'וינט? למה ללון בביתניא במקום בירושלים? למארק עובר לילה בין הגעתו של ישוע לטיהור המקדש שלו, אבל מתיו ולוקס מתרחשים אחד מיד אחרי השני.
התשובה לכל הבעיות בתיאור של מרקוס את כניסתו של ישו לירושלים היא שאף אחת מהן לא קרה. מארק רוצה את זה מסיבות נרטיביות, לא בגלל שישוע אי פעם עשה את הדברים האלה. נראה את אותו סגנון ספרותי מופיע שוב מאוחר יותר כאשר ישוע יורה לתלמידיו לעשות הכנות ל'סעודה האחרונה'.
מכשיר ספרותי או התרחשות?
ישנן מספר סיבות להתייחס לאירוע הזה כאל מכשיר ספרותי גרידא ולא כמשהו שעלול היה להתרחש בדיוק כפי שמתואר כאן. ראשית, זה מוזר שישוע ינחה את תלמידיו לגנוב לו סיוס לשימוש. ברמה השטחית, לפחות, ישו אינו מוצג כמי שאכפת לו מאוד מרכושם של אנשים אחרים. האם התלמידים הסתובבו לעתים קרובות ואמרו לאנשים 'ליהוה זקוק לזה' והלכו עם כל מה שהם רוצים? מחבט נחמד, אם אנשים מאמינים לך.
אפשר לטעון שהבעלים ידעו למה צריך את הסייח, אבל אז הם לא יצטרכו להודיע להם על ידי התלמידים. אין פרשנויות לסצנה הזו שלא גורמות לישו ולתלמידיו להיראות מגוחכים, אלא אם כן נקבל אותה כאמצעי ספרותי. כלומר, זה לא משהו שניתן להתייחס אליו באופן סביר כאירוע שבאמת קרה; במקום זאת, זהו מכשיר ספרותי שנועד להגביר את ציפיות הקהל לגבי מה שעתיד לבוא.
מדוע מרקוס אומר שהתלמידים מתייחסים לישוע כאל 'אדון' כאן? עד כה, ישוע טרח מאוד להסתיר את הזהות האמיתית ולא כינה *עצמו כ'אדון', ולכן ההופעה כאן של שפה כריסטולוגית בוטה כל כך מוזרה. גם זה מצביע על כך שעסקינן במכשיר ספרותי ולא בכל סוג של אירוע היסטורי.
לבסוף, עלינו לזכור שמשפטו והוצאתו להורג בסופו של דבר של ישוע מתמקדים במידה רבה בטענותיו להיות משיח ו/או מלך היהודים. מכיוון שכך, מוזר שהאירוע הזה לא היה מובא במהלך ההליך. כאן יש לנו את ישוע נכנס לירושלים באופן שמזכיר מאוד את כניסת המלוכה ותלמידיו תיארו אותו כ'אדון'. הכל יכול היה לשמש כראיה נגדו, אבל היעדר אפילו התייחסות קצרה ראוי לציון.
