ניסים של ישו: האכלת 5,000

ה ניסים של ישו: האכלת 5,000 הוא אחד הסיפורים המדהימים בתנ'ך. נס זה מתועד בכל ארבע הבשורות והוא אחד הניסים הבודדים שמתועדים בכל ארבע הבשורות. בנס זה האכיל ישו קהל של 5,000 איש בחמש כיכרות לחם ושני דגים בלבד.

הנס של ה האכלה של ה-5,000 הוא דוגמה עוצמתית לכוחו של ישוע וליכולתו לספק את צרכיהם של אחרים. זוהי גם דוגמה לחמלה ולנכונות של ישוע לעזור לנזקקים. נס זה משמש גם כדוגמה לאמונתו של ישוע באלוהים ולנכונותו לבטוח בהספק של אלוהים.

הנס של ה האכלה של ה-5,000 הוא תזכורת רבת עוצמה לכוחו וחמלתו של ישוע. זוהי תזכורת שישוע מוכן לספק את צרכינו ושהוא מוכן לבטוח בהספק של אלוהים. הנס הזה הוא דוגמה מצוינת לאהבתו של ישוע אלינו ולנכונותו לעזור לנו בשעת הצורך שלנו.

טייק אווי מפתח

• נס ההאכלה של 5,000 מתועד בכל ארבע הבשורות.
• נס זה הוא דוגמה רבת עוצמה לכוחו וחמלתו של ישוע.
• זוהי תזכורת שישוע מוכן לספק את צרכינו ושהוא מוכן לבטוח בהספק של אלוהים.
• הנס הזה הוא דוגמה מצוינת לאהבתו של ישוע אלינו ולנכונותו לעזור לנו בשעת הצורך שלנו.

ה ניסים של ישו: האכלת 5,000 הוא תזכורת רבת עוצמה לכוחו וחמלתו של ישוע. זוהי תזכורת שישוע מוכן לספק את צרכינו ושהוא מוכן לבטוח בהספק של אלוהים. הנס הזה הוא דוגמה מצוינת לאהבתו של ישוע אלינו ולנכונותו לעזור לנו בשעת הצורך שלנו.

כל הארבעה ספרי הבשורה שֶׁלהתנ'ךלתאר מפורסם נֵס המכונה 'האכלה של 5,000' שבהישו כריס ט הכפיל כמות קטנה של מזון -- חמש חתיכות של לחם שעורה ושני דגים קטנים -- שילד הציע מארוחת הצהריים שלו לתוך מספיק מזון כדי להאכיל קהל עצום של אנשים. הסיפור, עם פרשנות:

אנשים רעבים

קהל גדול הלך בעקבות ישו ותלמידיו אל צלע הר, בתקווה ללמוד מישוע ואולי לחוות את אחד הניסים שבזכותם התפרסם. אבל ישוע ידע שהקהל רעב למזון פיזי כמו גם לאמת רוחנית, אז הוא החליט לעשות נס שיספק את שניהם.

מאוחר יותר, התנ'ך מתעד אירוע נפרד שבו עשה ישוע נס דומה עבור קהל רעב אחר. הנס הזה נודע בשם 'מאכיל את ה-4,000' כי כ-4,000 גברים נאספו אז, ועוד הרבה נשים וילדים.

התנ'ך מתעד את סיפורו של הנס המפורסם הזה שנודע כ'האכלת 5,000' במתי 14:13-21, במרקוס 6:30-44 ולוקס 9:10-17, אבל זה התיאור המקראי ב יוחנן ו':1-15 המספק את מירב הפרטים. פסוקים 1 עד 7 מתארים את הסצנה כך:

״זמן מה לאחר מכן, ישוע חצה אל החוף הרחוק של הכנרת (כלומר ים טבריה), והמון גדול של אנשים הלכו אחריו כי ראו את הסימנים שעשה על ידילרפא חולים. ואז ישוע עלה על צלע ההר והתיישב עם תלמידיו. היהודי חג פסח הפסטיבל היה קרוב.

כאשר ישוע הרים את מבטו וראה קהל רב בא לקראתו, אמר לפיליפ, 'היכן נקנה לחם לאכילה של האנשים האלה?' הוא ביקש זאת רק כדי לבחון אותו, כי הוא כבר חשב מה הוא הולך לעשות.

פיליפ ענה לו, 'זה ייקח יותר משכר של חצי שנה כדי לקנות מספיק לחם כדי שכל אחד יאכל ביס!''

בעוד פיליפ (אחד מתלמידיו של ישוע) היה מודאג בעליל על איך לספק מספיק מזון לכל האנשים שהתאספו שם, ישוע כבר ידע מה הוא מתכנן לעשות כדי לפתור את הבעיה. ישוע חשב על נס, אבל הוא רצה לבחון את אמונתו של פיליפ לפני שהניע את הנס הזה.

נותן מה שהיה לו

פסוקים 8 ו-9 מתעדים את מה שקרה לאחר מכן: 'עוד מתלמידיו, אנדרו, של סיימון פיטר אח, דיבר, 'הנה ילד עם חמש כיכרות שעורה קטנות ושני דגים קטנים, אבל כמה רחוק הם יגיעו בין כל כך הרבה?''

זה היה יֶלֶד שהיה לו אמונה להציע את ארוחת הצהריים שלו לישו. חמש כיכרות לחם ושני דגים לא הספיקו כמעט להאכיל אלפי אנשים לארוחת צהריים, אבל זו הייתה התחלה. במקום לדאוג איך המצב יתפתח או לשבת ולהסתכל בלי לנסות לעזור, הילד החליט לתת את מה שיש לו לישוע ולסמוך שישוע ישתמש בזה איכשהו כדי לעזור להאכיל את האנשים הרעבים הרבים שם.

כפל מופלא

בפסוקים 10 עד 13, יוחנן מתאר את הנס של ישוע בצורה עניינית: 'ישוע אמר, 'הישבו האנשים'. היה הרבה דשא במקום הזה, והם התיישבו (כ-5,000 איש היו שם). לאחר מכן לקח ישוע את הלחמים, הודה וחילק לאלו שישבו כמה שרצו. הוא עשה את אותו הדבר עם הדגים״.

'כשספיקו כולם לאכול, אמר לתלמידיו: 'אספו את החתיכות שנותרו. שלא יתבזבז כלום'. אז אספו אותם ומלאו 12 סלים בחתיכות של חמשת כיכרות השעורה שנשארו על ידי אלה שאכלו.'

המספר הכולל של האנשים שאכלו בדרך נס את כל מה שרצו באותו יום עשוי להגיע לכ-20,000 איש, שכן ג'ון מנה רק את הגברים, ונכחו שם גם נשים וילדים רבים. ישוע הראה לכל אחד מהקהל שנאסף שם באותו יום שהם יכולים לסמוך עליו שיספק את מה שהם צריכים, לא משנה מה.

לחם החיים

אולם אלפי האנשים שהיו עדים לנס הזה לא הבינו עד הסוף את מטרתו של ישוע לבצע אותו. פסוקים 14 ו-15 מתעדים: 'לאחר שהאנשים ראו את האות שביצע ישוע, הם התחילו לומר, 'בוודאי זה הנביא שעתיד לבוא לעולם'. ישוע, שידע שהם מתכוונים לבוא ולהמליך אותו בכוח, נסוג שוב להר לבדו.

האנשים לא הבינו שישו לא מעוניין להרשים אותם כדי שיוכל להפוך למלך שלהם ולהפיל את השלטון הרומאי הקדום שתחתיו חיו. אבל הם כן התחילו להבין את כוחו של ישוע להשביע את רעבונם הפיזי והרוחני כאחד.

רבים מאלה שאכלו את האוכל שישוע הרביץ באורח פלא חיפשו את ישוע למחרת, מתעד יוחנן, וישוע אמר להם להסתכל מעבר לצרכיהם הפיזיים לצרכיהם הרוחניים: 'באמת אני אומר לכם, אתם מחפשים אותי , לא בגלל שראית את הסימנים שעשיתי אלא בגלל שאכלת את הלחם והתמלאת. אל תעבדו למען אוכל מקלקל, אלא למאכל העומד לחיי נצח, אשר יתן לכם בן האדם. כי עליו נתן אלוהים האב את חותמו' (יוחנן ו':26-27).

בדיאלוג שלאחר מכן עם האנשים בקהל, ישוע מזהה את עצמו כמזון הרוחני שהם צריכים. יוחנן ו':33 מתעד את ישוע אומר להם: 'כי לחם אלוהים הוא הלחם היורד מהשמים ונותן חיים לעולם'.

הם מגיבים בפסוק 34: ''אדוני'' אמרו, 'תן לנו תמיד את הלחם הזה'.

ישוע משיב בפסוק 35: ''אני לחם החיים. מי שיבוא אלי לעולם לא ירעב, ומי שמאמין בי לעולם לא יהיה צמא'.