הנביא איברהים (אברהם)

הנביא איברהים (אברהם) הוא אחת הדמויות החשובות ביותר באמונה האסלאמית. הוא נערץ כנביא אלוהים ומהווה דוגמה לאמונה ולציות. הוא ידוע גם בנכונותו להקריב את בנו בציות לאלוהים.

נביא של אמונה וצייתנות

הנביא איברהים (אברהם) ידוע באמונתו הבלתי מעורערת באלוהים ובנכונותו להיכנע לרצון האל. הוא מהווה דוגמה לאמונה ולציות, ונתפס כמודל של כניעה לאלוהים. סיפורו מסופר בקוראן והוא חלק חשוב מההיסטוריה האסלאמית.

קורבן בנו

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על הנביא איברהים (אברהם) הוא נכונותו להקריב את בנו בציות לאלוהים. סיפור זה נתפס כדוגמה לאמונה ולציות, והוא תזכורת לחשיבות הכניעה לרצון ה'.

סיכום

הנביא איברהים (אברהם) הוא דמות חשובה באמונה האסלאמית. הוא נערץ כנביא אלוהים ומהווה דוגמה לאמונה ולציות. הוא ידוע גם בנכונותו להקריב את בנו בציות לאלוהים. סיפורו הוא חלק חשוב מההיסטוריה האסלאמית ומהווה תזכורת לחשיבות הכניעה לרצון האל.

המוסלמים מכבדים ומכבדים את הנביא אברהם (ידוע בשפה הערבית כפי שאיברהים). הקוראן מתאר אותו כ'איש אמת, נביא' (הקוראן 19:41). היבטים רבים של פולחן איסלאמי, כולל עלייה לרגל ותפילה, להכיר ולכבד את חשיבות חייו ותורותיו של הנביא הגדול הזה.

הקוראן מסכם את השקפתו של הנביא אברהם בקרב המוסלמים: 'מי יכול להיות טוב יותר בדת מאשר מי שנכנע את כל עצמו לאללה, עושה טוב והולך בדרכו של אברהם האמיתי באמונה? כי אללה לקח את אברהם לחבר' (הקוראן 4:125).

אבי המונותאיזם

אברהם היה אביו של אחרים נביאים (ישמעיל ויצחק) וסבו של הנביא יעקב. הוא גם אחד מאבותיו של ה הנביא מוחמד (השלום והברכה). אברהם מוכר כנביא גדול בקרב המאמינים באמונות המונותאיסטיות, כמו הנצרות, היהדות והאסלאם.

הקוראן מתאר שוב ושוב את הנביא אברהם כאדם שהאמין בו אלוהים אחד אמיתי , והיה דוגמה ישירה לכולנו:

'אברהם לא היה יהודי ועדיין לא נוצרי; אבל הוא היה אמיתי באמונה, והרכין את רצונו לאללה (שהוא האיסלאם), והוא לא הצטרף לאלים עם אללה' (הקוראן 3:67).

אמור: '(אללה) דובר אמת: לכו לפי דתו של אברהם, השפוי באמונה; הוא לא היה מהפגאנים (קוראן 3:95).

אמור: 'באמת, אדוני הנחה אותי לדרך ישרה, - דת של זכות, - הדרך (דרך) של אברהם האמיתי באמונה, והוא (בוודאי) לא הצטרף לאלים עם אללה' (הקוראן 6) :161).

'אברהם אכן היה מודל, ציית באדיקות לאללה, (ו)נכון באמונה, והוא לא הצטרף לאלים עם אללה. הוא הראה את הכרת התודה שלו על טובותיו של אללה, שבחר בו, והדריך אותו לדרך ישרה. ונתנו לו טוב בעולם הזה, והוא יהיה, בעולם הבא, בשורות הצדיקים. אז לימדנו אותך את ההשראה (המסר), 'בצע את דרכיו של אברהם האמיתי באמונה, והוא לא הצטרף לאלים עם אללה' (הקוראן 16:120-123).

משפחה וקהילה

עזר, אביו של אברהם הנביא, היה פסל אלילים ידוע בקרב בני בבל. מגיל צעיר זיהה אברהם ש'צעצועי' העץ והאבן שפסל אביו אינם ראויים לסגידה. ככל שהתבגר, הוא הרהר בעולם הטבע כמו הכוכבים, הירח והשמש. הוא הבין שחייב להיות רק אלוהים אחד. הוא נבחר כנביא והתמסר לסגידה של אלוהים אחד , אללה.

אברהם שאל את אביו ואת קהילתו מדוע הם סוגדים לחפצים שאינם יכולים לשמוע, לראות או להועיל לאנשים בשום צורה. אולם העם לא קיבל את המסר שלו, ואברהם גורש לבסוף מבבל.

אברהם ואשתו, שרה , נסע דרך סוריה, פלסטין ואז המשיך למצרים. לפי הקוראן, שרה לא הצליחה להביא ילדים לעולם, אז שרה הציעה לאברהם להתחתן עם המשרת שלה, חג'ר . חג'ר ילדה את איסמעיל (אישמעיל), שלדעת המוסלמים היה בנו הבכור של אברהם. אברהם לקח את חג'ר ואיסמעיל לחצי האי ערב. מאוחר יותר, אללה גם בירך את שרה בבן, אשר קראו לו ישאק (יצחק).

עלייה לרגל אסלאמית

הרבה מה טקסי עלייה לרגל אסלאמית ( חאג' ) עיין ישירות לאברהם וחייו:

בחצי האי ערב מצאו עצמם אברהם, חג'ר ובנם התינוק איסמעיל בעמק עקר ללא עצים ומים. חג'ר הייתה נואשת למצוא מים לילדתה, ורצה שוב ושוב בין שתי גבעות בחיפושיה. לבסוף, נבע מעיין והיא הצליחה להרוות את צימאונם. האביב הזה, נקרא זמזם , עדיין פועל היום ב מכה , ערב הסעודית. במהלך העלייה לרגל בחאג', מוסלמים משחזרים את חיפושיו של חג'ר אחר מים כשהם צועדים מספר פעמים בין הגבעות סאפא ומארווה.

כשאיסמעיל גדל, הוא גם היה חזק באמונה. אללה בחן את אמונתם בכך שציווה על אברהם להקריב את בנו האהוב. אסמאעיל היה מוכן, אבל לפני שהם המשיכו, אללה הודיע ​​שה'חזון' הושלם ואברהם רשאי להקריב איל במקום. נכונות זו להקרבה זוכה לכבוד ונחגג במהלך עיד אל - אדחא ב סוף העלייה לרגל של החאג' .

ה הכעבה מאמינים כי עצמו נבנה מחדש על ידי אברהם ואיסמעיל. ישנו נקודה ממש ליד הכעבה, הנקראת תחנת אברהם, המסמנת היכן עמד אברהם על פי ההערכות בעת הקמת האבנים להגבהת החומה. כמו שהמוסלמים עושיםהקפפה(מסתובבים בכעבה שבע פעמים), הם מתחילים לספור את הסיבובים שלהם מהנקודה הזו.

תפילה אסלאמית

'סלאם (שלום) על אברהם!' אלוהים אומר בקוראן (37:109).

המוסלמים סוגרים כל אחת מהתפילות היומיות עם אדוא(תחינה), מבקשת מאללה שיברך את אברהם ומשפחתו באופן הבא: 'הו אללה, שלח תפילות על מוחמד ועל חסידי מוחמד, כשם ששלחת תפילות על אברהם וחסידי אברהם. באמת, אתה מלא הלל והוד. הו אללה, שלח ברכות על מוחמד ועל משפחת מוחמד, כמו ששלחת ברכות על אברהם ועל משפחת אברהם. אכן, אתה מלא הלל והוד'.

עוד מהקוראן

על המשפחה והקהילה שלו

'הנה! אמר אברהם לאביו עזר: 'לקחת אלילים לאלים? כי אני רואה אותך ואת עמך בטעות גלויה.' כך גם הראינו לאברהם את הכוח ואת חוקי השמים והארץ, כדי שיהיה לו (בהבנה) ביטחון... עמו התווכחו איתו. (הקוראן 6:74-80)

האם מכה

'בית התפילה הראשון שמונה לגברים היה זה בבקה (מכה): מלא ברכה והדרכה לכל מיני ישויות. בו מופיעים סימנים מניפסט; (למשל), תחנת אברהם; מי שנכנס אליו מגיע לביטחון; עלייה לרגל לשם היא חובה שאנשים חייבים לאללה, אלה שיכולים להרשות לעצמם את המסע; אבל אם מישהו מתכחש לאמונה, אללה אינו זקוק לאף אחד מברואיו.' (הקוראן 3:96-97)

על עלייה לרגל

'לְהַבִּיט! נתנו את האתר, לאברהם, של הבית (הקדוש) (באומרם): 'אל תתחבר לי שום דבר (בפולחן); ולקדש את ביתי לאלו המקיפים אותו, או עומדים, או משתחוים, או משתטחים (שם בתפילה). ותכריז על העלייה לרגל בין בני האדם: הם יבואו אליך ברגל ו(רכובים) על כל מיני גמלים, נשענים בשל מסעות בכבישי הרים עמוקים ומרוחקים; שיהיו עדים להטבות (הניתנות) עבורם, ולחגוג שמו של אללה , דרך הימים שנקבעו, על הבהמה אשר סיפק להם (לזבח): אז תאכלו ממנו והאכילו את המצוקה במחסור. ואז תנו להם להשלים את הטקסים שנקבעו להם, לקיים את נדריהם, ו(שוב) להקיף את הבית העתיק'. (הקוראן 22:26-29)

״זכור שהפכנו את הבית למקום כינוס לגברים ולמקום בטוח; וקחו לכם את עמדת אברהם למקום תפילה; וכרתנו ברית עם אברהם ואיסמעיל, שהם יקדישו את ביתי לאלו המקיפים אותו, או משתמשים בו כנסיגה, או משתחוים, או משתטחים (שם בתפילה). וזכור אברהם ואיסמעיל הרימו את יסודות הבית (עם תפילה זו): 'אדוננו! קבל מאיתנו (שירות זה): כי אתה השומע הכל, היודע הכל. אדוננו! הפוך אותנו למוסלמים, משתחוים לרצון שלך, ומהצאצאים שלנו לעם מוסלמי, המשתחווה לרצון שלך; והראה לנו את מקומנו לחגיגת הטקסים (הראויים); ופנה אלינו (ברחמים); כי אתה החוזר לעתים קרובות, הרחום ביותר'. (הקוראן 2:125-128)

על קורבן בנו

ואז, כשהגיע (הבן) לעבודה (רצינית) איתו, הוא אמר: 'הו בני! אני רואה בחזון שאני מקריב אותך בקורבן: עכשיו ראה מה השקפתך!' (הבן) אמר: 'הו אבא שלי! עשה כמצוותך: אתה תמצא אותי, אם אללה ירצה אדם המתאמן בסבלנות ובעקשנות!' אז כאשר שניהם הגישו את צוואותיהם (לאללה, והוא השכיב אותו על מצחו (להקרבה), קראנו לו 'הו אברהם! כבר הגשמת את החזון!' - כך אכן אנו מתגמלים. אלה שעושים נכון. כי ברור שזה היה ניסיון- ופדינו אותו בקורבן חשוב: והשארנו לו (הברכה הזו) לדורות הבאים: 'שלום ושלום לאברהם!'. האם אנו מתגמלים את העושים כהלכה. כי הוא היה אחד ממשרתינו המאמינים. (הקוראן 37:102-111)