סיפור פורים

ה סיפור פורים הוא חג יהודי החוגג את הצלת העם היהודי מזימה להשמדתו באימפריה הפרסית העתיקה. הסיפור מתועד במגילת אסתר המקראית, והוא נחגג בסעודה חגיגית, מתנות אוכל וצדקה לעניים. זהו חג משמח שנחגג בשירה, ריקודים ומשתה.

סיפור פורים מתחיל בראש ממשלה מרושע בשם המן, שזמם להשמיד את העם היהודי. המלכה אסתר, יהודייה, ובן דודה מרדכי, סיכלו את העלילה על ידי חשיפת תוכניתו של המן בפני המלך. המלך הוציא אז צו שהיהודים יכולים להגן על עצמם מפני אויביהם. ביום פורים ניצחו היהודים, והמזימה להשמדתם סוכלה.

חגיגת פורים מצוינת בקריאת המגילה, מגילה המספרת את סיפורה של אסתר ומתנות מתנות אוכל וצדקה. האוכל המסורתי של פורים הוא המנטאשן, מאפה משולש במילוי פרג או מילויים מתוקים אחרים. החג בסימן גם לבישת תחפושות, ושירת שירים חגיגיים.

פורים הוא חג משמח החוגג את הצלת העם היהודי מזימה להשמדתו. זהו זמן של משתה, שירה ונתינה, והוא תזכורת לכוחם של האומץ והאמונה בעתות מצוקה.

פורים הוא חג יהודי חגיגי החוגג את הצלת היהודים מאבדון קרוב מידי אויביהם בתנ'ך מגילת אסתר .

פורים נחגג ביום ה-14 של חודש אדר, או, במקרה של שנה מעוברת יהודית, פורים קטן נחגג באדר א' ופורים רגיל נחגג באדר ב'. פורים הוא מה שנקרא בגלל הנבל של הסיפור, המן, ליהק אתלמרות ש(כלומר 'הרבה') נגד היהודים אך לא הצליחו להשמיד אותם.

סיפור פורים

ה חגיגת פורים מבוססת על מגילת אסתר המקראית, המגוללת את סיפורה של אסתר המלכה וכיצד הצילה את העם היהודי מהשמדה.

הסיפור מתחיל כאשר המלך אחשוורוש (נכתב גם אחשורוש, אחשורוש) מצווה על אשתו, המלכה ושתי , להופיע בפניו ובפני אורחיו. היא מסרבת וכתוצאה מכך, המלך אחשוורוש מחליט למצוא מלכה אחרת. חיפושיו מתחילים בתחרות יופי מלכותית, שבה מובאות לפני המלך הצעירות היפות ביותר בממלכה, ואסתר, נערה יהודייה צעירה, נבחרת להיות המלכה החדשה.

אסתר מצטיירת כיתום השייך לשבט בנימין, והיא חיה עם בן דודה מרדכי כחבר בגולים היהודים בפרס. בהוראת בת דודתה מסתירה אסתר את זהותה היהודית מהמלך. (הערה: מרדכי מוצג לעתים קרובות כדודה של אסתר, אך אסתר ב':15 מציע את השושלת של אסתר בתור אסתר, בתו של אביחיל, דודו של מרדכי.)

המן מעניש את היהודים

זמן לא רב לאחר שהייתה אסתר למלכה, מרדכי פוגע בווזיר הגדול, המן, בכך שהוא מסרב להשתחוות לו. המן מחליט להעניש לא רק את מרדכי אלא את כל היהודים על הקלה הזו. הוא מודיע למלך אחשוורוש שאם היהודים לא יצייתו לחוקי המלך, יהיה זה לטובת הממלכה להיפטר מהם. הוא מבקש רשות להשמיד אותם, מה שמעניק המלך. לאחר מכן מצווה המן על פקידי המלך להרוג את כל היהודים - 'צעירים וזקנים, נשים וילדים' - ביום ה-13 של חודש אדר (אסתר ג, יג).

כשנודע למרדכי על העלילה הוא קורע את בגדיו ויושב בשק ובאפר בכניסה לעיר. כשנודע על כך לאסתר, היא מצווה על אחד ממשרתיה לברר מה מטריד את בן דודה. המשרתת חוזרת לאסתר עם עותק מהצו והוראות ממרדכי שתתחנן בפני המלך לרחמים בשם עמה. זו הייתה בקשה לא פשוטה, שכן חלפו 30 יום מאז זימן המלך אחשוורוש את אסתר - והתייצבות לפניו ללא זימון דינה מוות. אבל מרדכי מפציר בה לפעול בכל זאת, ואמר שאולי היא הפכה למלכה כדי שתוכל להציל את עמה. אסתר מחליטה לצום לפני נקיטת מעשה ומבקשת שאחיה היהודים יצמו יחד איתה, וכאן הקטין צום של אסתר בא מ.

אסתר פונה למלך

לאחר צום שלושה ימים, אסתר לובשת את בגדיה המשובחים ומופיעה בפני המלך. הוא שמח לראות אותה ושואל מה היא רוצה. היא משיבה שהיא רוצה שהמלך והמן יצטרפו אליה למשתה. המן שמח לשמוע את זה אבל עדיין כל כך כועס על מרדכי שהוא לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אשתו וחבריו אומרים לו לשפד את מרדכי על עמוד אם זה יגרום לו להרגיש טוב יותר. המן אוהב את הרעיון הזה ומיד מקים את המוט. עם זאת, באותו לילה המלך מחליט לכבד את מרדכי כי מוקדם יותר בסיפור חשף מרדכי מזימה נגד המלך. הוא מצווה על המן ללבוש את חלוק המלך על מרדכי ולהסיע אותו ברחבי העיר על סוס המלך תוך שהוא מכריז: 'זה מה שנעשה לאיש שהמלך חפץ לכבד!' (אסתר ו, יא). המן מציית בחוסר רצון ומיד אחר כך הולך למשתה של אסתר.

במשתה המלך אחשוורוש שואל שוב את אשתו, במה היא חפצה? היא עונה:

'אם מצאתי חן בעיניך, הוד מלכותך, ואם זה מוצא חן בעיניך, תן לי את חיי - זו העצומה שלי. וחסוך על עמי - זו בקשתי. כי אני ועמי נמכרנו להשמדה, להרג ולכלות' (אסתר ז, ג).

המלך זועם על כך שמישהו יעז לאיים על מלכתו וכשהוא שואל מי עשה דבר כזה אסתר מכריזה שהמן אשם. לאחר מכן מספר אחד מעבדיה של אסתר למלך שהמן הקים עמוד שעליו תכנן לשפד את מרדכי. המלך אחשוורוש מצווה במקום לשפד את המן. לאחר מכן הוא לוקח את טבעת החותם שלו מהמן ונותן אותה למרדכי, שגם הוא מקבל את אחוזתו של המן. לאחר מכן, המלך נותן לאסתר את הכוח לבטל את פקודות המן.

היהודים חוגגים את הניצחון

אסתר מוציאה צו המעניק ליהודים בכל עיר את הזכות להתאסף ולהגן על עצמם מפני כל מי שינסה לפגוע בהם. כשהיום המיועד מגיע, היהודים מתגוננים מפני תוקפיהם, הורגים ומשמידים אותם. על פי מגילת אסתר, זה קרה בי'ג באדר 'וביום י'ד נחו [היהודים] ועשו אותו ליום משתה ושמחה' (אסתר ט, יח). מרדכי מכריז כי הניצחון נזכר בכל שנה, והחגיגה נקראת פורים כי המן הטיל אתלמרות ש(כלומר 'הרבה') נגד היהודים, אך לא הצליחו להשמידם.