צדקה: יותר מהצדקה

צדקה: יותר מהצדקה הוא ספר מעורר השראה החוקר את המושג צדקה, מושג יהודי של צדקה וצדק. הספר, שנכתב על ידי הרב שלמה ריסקין, הוא חקירה של הרעיון שצדקה היא יותר מסתם מתן כסף לעניים, אלא היא דרך חיים הכוללת נתינה מעצמו ויצירת עולם טוב יותר.

הרב ריסקין צולל עמוק לתוך מושג הצדקה, בוחן את שורשיה במסורת היהודית ואת השלכותיה על החיים המודרניים. הוא מסביר כיצד צדקה עוסקת לא רק במתן כסף, אלא גם במתן מזמנו ומרצו, ויצירת חברה צודקת ושוויונית יותר. הוא גם דן בחשיבות הנתינה לנזקקים, וכיצד היא יכולה להיות כלי רב עוצמה לשינוי חברתי.

הספר מלא בסיפורים מעוררי השראה ודוגמאות כיצד ניתן להשתמש בצדקה ליצירת עולם טוב יותר. הרב ריסקין גם נותן עצות מעשיות כיצד לקיים צדקה בחיינו, וכיצד לחולל שינוי בחיי הסובבים אותנו.

בסך הכל, צדקה: יותר מהצדקה היא קריאה מעוררת השראה ומעוררת מחשבה. זהו ספר חיוני לכל מי שמעוניין ללמוד עוד על מושג הצדקה וכיצד ניתן להשתמש בו כדי ליצור עולם צודק ושוויוני יותר. צדקה , צדקה , צֶדֶק , ו שינוי חברתי כולם נושאים חשובים שנחקרים לעומק בספר זה.

פנייה לנזקקים היא מרכזית ישות יהודית . יהודים מצווים לתת לפחות עשרה אחוזים מהכנסתם נטו לצדקה. תיבות צדקה לאיסוף מטבעות לנזקקים ניתן למצוא במקומות מרכזיים בבתי יהודים. מקובל לראות נוער יהודי, בארץ ובארץ תְפוּצוֹת , הולך מדלת לדלת כדי לאסוף כסף למטרות ראויות.

מחויב לתת

צדקה פירושו, מילולית, צדקה בעברית. בתנ'ך, צדקה משמשת להתייחסות לצדק, חסד, התנהגות אתית וכדומה. בעברית פוסט-מקראית, צדקה מתייחסת לצדקה, נתינה לנזקקים.

למילים צדק וצדקה יש משמעויות שונות באנגלית. איך זה שבעברית, מילה אחת, צדקה, תורגמה למשמעות של צדק וצדקה כאחד?

תרגום זה עולה בקנה אחד עם המחשבה היהודית כ יַהֲדוּת רואה צדקה כמעשה צדק. היהדות גורסת שלאנשים הזקוקים יש זכות חוקית למזון, ביגוד ומחסה שצריכים לכבד אנשים ברי מזל יותר. לפי היהדות, זה לא צודק ואפילו לא חוקי שיהודים לא לתת צדקה לנזקקים.

לפיכך, מתן צדקה בהלכה ובמסורת היהודית נתפס כמיסוי עצמי מחייב, ולא כתרומה מרצון.

חשיבות הנתינה

לפי חכם קדום אחד, הצדקה שווה בחשיבותה לכל שאר המצוות גם יחד.

בתפילות החג הנורא נאמר שאלוהים רשם פסק דין נגד כל מי שחטא, אך תשובה (תשובה), תפילה (תפילה) וצדקה יכולים לבטל את הגזירה.

חובת הנתינה כה חשובה ביהדות, שאפילו מקבלי צדקה מחויבים לתת משהו. עם זאת, אנשים לא צריכים לתת עד לנקודה שבה הם עצמם נעשים נזקקים.

הנחיות לנתינה

התורה והתלמוד מספקים ליהודים הנחיות כיצד, מה ומתי לתת לעניים. ה תוֹרָה ציווה על היהודים לתת עשרה אחוזים משכרם לעניים בכל שנה שלישית (דברים כג, יב) ואחוז נוסף מהכנסתם מדי שנה (ויקרא יט:910). לאחר חורבן בית המקדש, הושעה המעשר השנתי שנגבה מכל יהודי עבור תמיכת כוהני המקדש ועוזריהם. התלמוד הורה ליהודים לתת לפחות עשרה אחוזים מהכנסתם השנתית נטו לצדקה (הרמב'ם, משנה תורה, 'הלכות מתנות לעניים', ז, ה).

הרמב'ם מקדיש עשרה פרקים במשנה תורה שלו להנחיות כיצד לתת לעניים. הוא מתאר שמונה שונים רמות של צדקה לפי מידת הכשירות שלהם. הוא טוען שהרמה הראויה ביותר של צדקה היא לעזור למישהו להפוך לפרנס בעצמו.

ניתן למלא את החובה לתת צדקה על ידי מתן כסף לעניים, למוסדות בריאות, לבתי כנסת או למוסדות חינוך. תמיכה בילדים בוגרים ובהורים מבוגרים היא גם סוג של צדקה. החובה לתת צדקה כוללת נתינה ליהודים וגם לגויים.

מוטבי צדקה

לפי המסורת היהודית, התועלת הרוחנית במתן צדקה היא כה גדולה עד שהנותן מרוויח אפילו יותר מהמקבל. על ידי מתן צדקה, יהודים מכירים בטוב שאלוהים נתן להם. יש חוקרים הרואים בתרומת צדקה תחליף להקרבת בעלי חיים בחיים היהודיים בכך שזו דרך להראות תודה לאלוהים ולבקש סליחה מאלוהים. תרומה לרווחת הזולת היא חלק מרכזי וממלא בזהות היהודית של האדם.

ליהודים יש מנדט לשפר את העולם שבו הם חיים (תיקון עולם). תיקון עולם מושג על ידי עשיית מעשים טובים. התלמוד קובע שהעולם נשען על שלושה דברים: תורה, עבודת ה' ומעשי חסד (גמילות חסידים).

צדקה היא מעשה טוב שנעשה בשותפות עם ה'. על פי הקבלה (מיסטיקה יהודית), המילה צדקה באה מהמילה צדק שפירושה צדיק. ההבדל היחיד בין שתי המילים הוא האות העברית 'היי', המייצגת את השם האלוהי. המקובלים מסבירים שצדקה היא שותפות בין הצדיק לאלוהים, מעשי הצדקה חדורים בטובו של ה', ונתינת צדקה יכולה להפוך את העולם למקום טוב יותר.

בתור ה הקהילות היהודיות המאוחדות (UJC) אוספת כספים למען קורבנות הוריקן קתרינה, האופי הפילנתרופי של יהדות ארה'ב, הנגזר מהדגש של היהדות על עשיית מעשים טובים ודאגה לנזקקים. פנייה לנזקקים היא מרכזית בהוויה היהודית. יהודים מצווים לתת לפחות עשרה אחוזים מהכנסתם נטו לצדקה. תיבות צדקה לאיסוף מטבעות לנזקקים ניתן למצוא במקומות מרכזיים בבתי יהודים. מקובל לראות בני נוער יהודים, בארץ ובתפוצות, הולכים מדלת לדלת כדי לאסוף כסף למטרות ראויות.