רמות הצדקה ביהדות
צדקה הוא מונח עברי שפירושו 'צדקה' או 'צדקה' ומהווה חלק חשוב מהחיים היהודיים. על פי המסורת היהודית, קיימות שמונה רמות של צדקה, שלכל אחת מהן חשיבות ומשמעות ייחודית משלה.
שמונת המדרגות של צדקה
- נתינה ללא תנאי: זוהי הרמה הגבוהה ביותר של צדקה, שבה אדם נותן מבלי לצפות לתמורה.
- נתינה ברצון טוב: זוהי הרמה השנייה בגובהה של צדקה, שבה אדם נותן בגישה טובה ומתוך כוונה לעזור לזולת.
- לתת פחות ממה שאתה צריך: זוהי הרמה השלישית בגובהה של צדקה, שבה אדם נותן פחות ממה שהוא צריך, אבל עדיין מספיק כדי לעשות את ההבדל.
- נתינה ללא מבוכה: זוהי הרמה הרביעית בגובהה של צדקה, שבה אדם נותן מבלי לחוש מבוכה או בושה.
- לתת לפני שמבקשים: זוהי הרמה החמישית בגובהה של צדקה, שבה אדם נותן לפני שהוא מתבקש לעשות זאת.
- לתת מבלי לדעת מי קיבל את זה: זוהי הרמה השישית הגבוהה ביותר של צדקה, שבה אדם נותן מבלי לדעת מי קיבל אותה.
- לתת בלי לעשות הצגה: זוהי הרמה השביעית הגבוהה ביותר של צדקה, שבה אדם נותן מבלי לעשות מזה הצגה.
- נתינה לאחר שנשאל: זוהי הרמה השמינית בגובהה של צדקה, שבה אדם נותן לאחר שהתבקש לעשות זאת.
שמונת רמות הצדקה הן חלק חשוב מהחיים והתרבות היהודית. הם משמשים תזכורת לחשיבות הנתינה והעזרה לנזקקים. על ידי הקפדה על רמות אלו של צדקה, אנו יכולים להבטיח שאנו עושים את חלקנו כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.
הרמב'ם, המכונה לעתים קרובות רמב'ם מהראשי תיבות של שמו, רבי משה בן מימון, היה מלומד ורופא יהודי בן המאה ה-12 שכתב קוד הלכה המבוסס על המסורת הרבנית בעל פה.
בתוך המשנה תורה, אחת היצירות החשובות ביהדות, ארגן רמב'ם את הרמות השונות של צדקה (צדקה),או צדקה, לרשימה מן הפחות עד המכובד ביותר. לפעמים, הוא מכונה 'סולם הצדקה' כי הוא עובר מ'הפחות מכובד' ל'מכובד ביותר'. הנה, אנחנו מתחילים עם המכובד ביותר ועובדים לאחור.
הערה: למרות שצדקה מתורגמת לעתים קרובות כצדקה, היא יותר מסתם נתינה. צדקה מרמזת לעתים קרובות שאתה נותן כי נרגשת מהלב לעשות זאת. צדקה, שפירושה המילולי 'צדקה', לעומת זאת, היא חובה כי זה פשוט הדבר הנכון לעשות.
צדקה: מגבוה לנמוך
הצורה הגבוהה ביותר של צדקה היא לעזור לקיים אדם לפני שהוא מתרושש על ידי מתן מתנה משמעותית בצורה מכובדת, על ידי מתן הלוואה מתאימה, או על ידי סיוע לו למצוא עבודה או להתבסס בעסק. צורות נתינה אלו מאפשרות לאדם לא להסתמך על אחרים. אולם בסופו של דבר, ההלוואה היא אחת מצורות הצדקה הגבוהות ביותר (ולא מתנה גמורה), לפי חכם ימי הביניים רש'י, כי העניים אינם מתביישים בהלוואה (רש'י ע'ב). בַּבְלִי תַלמוּד שבת63א). הצורה המוחלטת הגבוהה ביותר של צדקה היא להקים את הפרט בעסקים, שמקורה בפסוק:
'חזק את [העני] כדי שלא ייפול [להבדיל ממי שכבר נעשה עני] ויהיה תלוי באחרים' (ויקרא כ'ה, ל'ה).
צורה פחותה שלצדקההוא כאשר התורם והמקבל אינם ידועים זה לזה, אומתן בסתר('נתינה בסתר'). דוגמה תהיה תרומה לעניים, שבה היחיד נותן בסתר והמקבל מרוויח בסתר. סוג זה של צדקה הוא לקיים מצווה כולה לשם שמים.
צורה פחותה של צדקה היא כאשר התורם מודע לזהות הנמען, אך הנמען אינו מודע למקורו. בשלב מסוים בזמן, רבנים גדולים היו מחלקים צדקה לעניים על ידי הכנסת מטבעות בדלתות העניים. אחת החששות לגבי סוג זה של צדקה היא שהנדיב עשוי - בין אם במודע או בתת-מודע - להפיק הנאה או תחושת כוח על הנמען.
צורה פחותה עוד יותר שלצדקההוא כאשר הנמען מודע לזהות התורם, אך התורם אינו יודע את זהות הנמען. החששות לגבי סוג זה של צדקה הם שהמקבל עלול להרגיש מחויב לנותן, ולגרום לו בושה בנוכחות התורם ותחושת מחויבות. לפי מסורת אחת , הרבנים הגדולים היו קושרים מטבעות לחוטים במעיליהם ומשליכים את המטבעות/חוטים על כתפיהם כדי שהעניים יוכלו לרוץ מאחוריהם ולקחת את המטבעות. דוגמה מודרנית עשויה להיות אם אתה נותן חסות למטבח תמחוי או למעשה צדקה אחר ושמך מונח על הבאנר או רשום איפשהו בתור נותן חסות.
צורה פחותה של צדקה היא כאשר נותן ישירות לעניים מבלי להתבקש. דוגמה מצוינת לכך מגיעה מהתורה בספר בראשית יח, ב-ה, כאשר אברהם אינו מחכה שהזרים יבואו אליו, אלא הוא רץ אליהם ומפציר בהם להיכנס לאוהל שלו, לשם הוא ממהר. לספק להם מזון, מים וצל בחום שלפוחיות של המדבר.
וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עוֹמְדִים לִצְמוֹ, וַיַּרְא וַיָּרֵץ אֵלֶיהָ מִפַּת הַהֹּהֶל, וַיִּשְׁתַּחֵף אֶל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר, אֲדֹנִי, אִם אֲנִי מָצָאתִי חֶסֶד בְּעֵינֶיךָ, אַל-תַּעֲבֹר אֶל-עַל-עַבְדֶךָ. קחו נא מעט מים, ורחצו את רגליכם, ושכבו מתחת לעץ. ואקח פת לחם ואחזק את לבבכם; אחר כך תעבור כי עברת על עבדך.' וַיֹּאמְרוּ: כָּךְ תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
צורה פחותה שלצדקההוא כשנותנים ישירות לעני לאחר ששאלו אותו.
צורה פחותה עוד יותר של צדקה היא כאשר אדם נותן פחות ממה שהוא צריך אבל עושה זאת בעליזות.
הצורה הנמוכה ביותר שלצדקההוא כאשר תרומות ניתנות בחוסר רצון.
