המרד הגדול וחורבן בית שני
המרד הגדול וחורבן בית שני הם אירוע חשוב בהיסטוריה היהודית. זו הייתה תקופה של תהפוכות וטרגדיות גדולות, כאשר העם היהודי קם נגד המדכאים הרומאים שלו בניסיון נואש להשיב את חירותו. המרד נכשל בסופו של דבר, ובית המקדש השני נחרב בשנת 70 לספירה.
הקשר היסטורי
המרד הגדול היה תקופה של תהפוכות גדולות באימפריה הרומית. זה התחיל בשנת 66 לספירה, כשיהודי יהודה קמו נגד השלטונות הרומאים בניסיון להשיב את חירותם. את המרד הובילה קבוצת מורדים יהודים הידועה בשם הקנאים, והוא התפשט במהירות ברחבי האזור. הרומאים הגיבו בכוח אכזרי, ועד שנת 70 לספירה נמחץ המרד ובית המקדש השני נחרב.
השפעת המרד
למרד הגדול ולחורבן בית שני הייתה השפעה עמוקה על ההיסטוריה היהודית. זה סימן את סופה של מדינת היהודים ביהודה ואת תחילתה של התפוצות היהודית. לחורבן בית שני הייתה גם השפעה רוחנית עמוקה על העם היהודי, שכן הוא נתפס כסימן לעונש אלוהי על חטאיו.
סיכום
המרד הגדול וחורבן בית שני הם אירוע חשוב בהיסטוריה היהודית. זה סימן את סופה של מדינת היהודים ביהודה ואת תחילתה של התפוצות היהודית. הייתה לה גם השפעה רוחנית עמוקה על העם היהודי, שכן היא נתפסה כסימן לעונש אלוהי על חטאיו. המרד נכשל בסופו של דבר, אך הוא משמש תזכורת לכוחו וחוסנו של העם היהודי מול המצוקה.
המרד הגדול התרחש משנת 66 עד 70 לספירה והיה הראשון מבין שלושת המרידות היהודיות הגדולות נגד הרומאים. זה הביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש השני.
מדוע קרה המרד
לא קשה להבין מדוע מרדו היהודים ברומא. כשהרומאים כבשו את ישראל בשנת 63 לפנה'ס. החיים ליהודים נעשו קשים יותר ויותר משלוש סיבות עיקריות: מסים, שליטה רומאית על הכהן הגדול והיחס הכללי של הרומאים ליהודים. הבדלים אידיאולוגיים בין העולם היווני-רומי הפגאני לבין האמונה היהודית באל אחד עמדו גם בלב המתחים הפוליטיים שהובילו בסופו של דבר למרד.
אף אחד לא אוהב שממסים עליו, אבל תחת השלטון הרומי, המיסוי הפך לנושא מטריד עוד יותר. מושלים רומיים היו אחראים על גביית הכנסות ממסים בישראל, אבל הם לא רק יגבו את סכום הכסף המגיע לאימפריה. במקום זאת, הם היו מעלים את הסכום ומשלשלים את הכסף העודף. התנהגות זו הותרה על פי החוק הרומי, ולכן לא היה ליהודים למי ללכת כאשר דמי המס היו גבוהים בצורה מוגזמת.
היבט מטריד נוסף של הכיבוש הרומי היה האופן שבו השפיע על הכהן הגדול, שכיהן בבית המקדש וייצג את העם היהודי בימיו הקדושים. למרות שיהודים תמיד בחרו את הכהן הגדול שלהם, תחת השלטון הרומי החליטו הרומאים מי יחזיק בתפקיד. כתוצאה מכך, לעתים קרובות היו אלה שקשרו קשר עם רומא שמונה לתפקיד הכהן הגדול, ובכך העניקו למי שעם היהודי הכי פחות אמון בהם את התפקיד הגבוה ביותר בקהילה.
אז עלה הקיסר הרומי קליגולה לשלטון, ובשנת 39 לספירה הוא הכריז על עצמו כאל וציווה להציב פסלים בדמותו בכל בית תפילה בתחומו - כולל בית המקדש. מכיוון שעבודת אלילים אינה מתיישרת עם אמונות יהודיות, היהודים סירבו להציב בבית המקדש את פסלו של אל פגאני. בתגובה איים קליגולה להרוס את בית המקדש כליל, אך בטרם הספיק הקיסר לממש את איומיו חברי המשמר הפרטוריאני התנקשו בו.
בשלב זה הפכה פלג יהודים המכונה הקנאים פעיל. הם האמינו שכל פעולה מוצדקת אם היא מאפשרת ליהודים לזכות בחופש הפוליטי והדתי שלהם. האיומים של קליגולה שכנעו אנשים נוספים להצטרף לקנאים וכשהקיסר נרצח רבים תפסו זאת כאות שאלוהים יגן על היהודים אם יחליטו למרוד.
בנוסף לכל הדברים האלה - מיסוי, שליטה רומאית בכהן הגדול ותביעות האלילים של קליגולה - היה היחס הכללי ליהודים. חיילים רומאים הפלו אותם בגלוי, אפילו חשפו את עצמם בבית המקדש ושרפו ספר תורה בשלב מסוים. בתקרית אחרת, היוונים בקיסריה הקריבו ציפורים מול בית כנסת בזמן שהחיילים הרומאים לא עשו דבר כדי לעצור אותם.
בסופו של דבר, כאשר נירון הפך לקיסר, מושל בשם פלורוס שכנע אותו לשלול את מעמדם של היהודים כאזרחי האימפריה. שינוי זה במעמדם הותיר אותם ללא הגנה אם אזרח לא יהודי יבחר להטריד אותם.
המרד מתחיל
המרד הגדול החל בשנת 66. זה התחיל כשהיהודים גילו שהמושל הרומי, פלורוס, גנב כמויות אדירות של כסף מבית המקדש. היהודים התפרעו והביסו את החיילים הרומאים שהוצבו בירושלים. הם גם הביסו קבוצת גיבוי של חיילים, שנשלחו על ידי השליט הרומי של סוריה השכנה.
הניצחונות הראשוניים הללו שכנעו את הקנאים שבעצם יש להם סיכוי להביס את האימפריה הרומית. למרבה הצער, זה לא היה המקרה. כשרומא שלחה כוח גדול של חיילים מקצוענים חמושים בכבדות ומאומנים במיוחד נגד המורדים בגליל מעל 100,000 יהודים נהרגו או נמכרו לעבדות. כל מי שנמלט נמלט בחזרהירושלים, אבל ברגע שהם הגיעו לשם, המורדים הקנאים הרגו מיד כל מנהיג יהודי שלא תמך באופן מלא במרד שלהם. מאוחר יותר, מורדים שרפו את אספקת המזון של העיר, בתקווה שבכך יוכלו לאלץ את כל בני העיר להתקומם נגד הרומאים. למרבה הצער, המחלוקת הפנימית הזו רק הקלה על הרומאים להפסיק בסופו של דבר את המרד.
חורבן בית שני
המצור על ירושלים הפך לקיפאון כאשר הרומאים לא הצליחו להרחיב את הגנות העיר. במצב זה הם עשו מה שכל צבא קדום היה עושה: הם חנו מחוץ לעיר. הם גם חפרו תעלה מסיבית הגובלת בחומות גבוהות לאורך היקף ירושלים, ובכך תפסו את כל מי שניסה להימלט. שבויים הוצאו להורג באמצעות צליבה, כשהצלבים שלהם מצפים את ראשי קיר התעלה.
ואז, בקיץ שנת 70 לספירה, הצליחו הרומאים לפרוץ את חומות ירושלים והחלו לשדוד את העיר. בט' באב, יום שמציינים בכל שנה את יום הצום של תשעה באב חיילים השליכו לפידים לעבר בית המקדש והציתו שריפה אדירה. כשהלהבות כבו לבסוף, כל מה שנותר מבית המקדש השני היה קיר חיצוני אחד, מהצד המערבי של חצר בית המקדש. חומה זו ניצבת עד היום בירושלים וידועה בשם כותל מערבי (כותל הערבי).
יותר מכל דבר אחר, חורבן בית שני גרם לכולם להבין שהמרד נכשל. ההערכה היא שמיליון יהודים מתו במרד הגדול.
מנהיגים נגד המרד הגדול
מנהיגים יהודים רבים לא תמכו במרד כי הבינו שהיהודים לא יכולים להביס את האימפריה הרומית האדירה. למרות שרוב המנהיגים הללו נהרגו על ידי קנאים, חלקם נמלטו. המפורסם שבהם הוא רבי יוחנן בן זכאי, שהוברח מירושלים כשהוא מחופש לגוויה. לאחר מחוץ לחומות העיר, הוא הצליח לנהל משא ומתן עם הגנרל הרומי אספסיאנוס. האלוף התיר לו להקים בית מדרש יהודי בעיירה יבנה, ובכך לשמור על הידע והמנהגים היהודיים. בעת חרב בית המקדש השני היו אלו מרכזי למידה כגון זה שעזרו ליהדות לשרוד.
