גלה את מספר המלאך שלך

איך ענווה חשובה באיסלאם?
אִסלַאם

איך ענווה חשובה באיסלאם?

ענווה היא מעלה חשובה באיסלאם. זה נתפס כסימן של אדיקות וכניעה לאללה. הנביא מוחמד עליו השלום אמר, 'האנשים האהובים ביותר על אללה הם בעלי הענווה המושלמת ביותר.'

מה המשמעות של ענווה באיסלאם?

ענווה באסלאם פירושה להיות צנוע וצנוע בהתנהגותו ובגישתו. מדובר בתחושת כבוד לזולת והכרה בחולשות ובמגבלות של האדם עצמו. מדובר גם בהכרה בגדולתו של אללה ובכניעה לרצונו.

יתרונות הענווה באיסלאם

ענווה חיונית לצמיחה והצלחה רוחנית באיסלאם. זה עוזר לאדם להיות יותר סבלני וסובלני, ולסלוח ולשכוח. זה גם עוזר לאדם להיות יותר חמלה והבנה כלפי אחרים. ענווה היא גם סימן לאמונה אמיתית ואדיקות.

דרכים לטפח ענווה באיסלאם

ישנן מספר דרכים לטפח ענווה באסלאם. האחת היא להתאמן השתקפות עצמית ולהיות מודע לחולשות ולמגבלות של האדם עצמו. אחר הוא להיות נדיב ואדיב כלפי אחרים, ולהיות צנוע בהתנהלותו מולם. לבסוף, אדם צריך לשאוף להיות עניו בפולחן אללה ולזכור שהוא העליון והרחמן ביותר.

לסיכום, ענווה היא מעלה חשובה באסלאם. זה חיוני לצמיחה והצלחה רוחנית, וזה סימן לאמונה ואדיקות אמיתית. על ידי תרגול הרהור עצמי, נדיב ואדיב לאחרים, ושאיפה להיות ענווה בפולחן אללה, אדם יכול לטפח ענווה באסלאם.

המוסלמים שואפים כל הזמן לזכור ולתרגל סגולות אסלאמיות ולממש אותן במהלך חיי היומיום שלהם. בין המעלות האיסלמיות הגדולות הללו יש כניעה אַלְלָה , ריסון עצמי, משמעת, הקרבה, סבלנות, אחווה, נדיבות וענווה.

באנגלית, המילה 'ענווה' באה ממילת השורש הלטינית שפירושה 'קרקע'. ענווה, או להיות צנוע, פירושה שאדם צנוע, כנוע ומכבד, לא גאה ויהיר. אתה מוריד את עצמך לקרקע, לא מעלה את עצמך מעל אחרים. בתפילה, מוסלמים משתטחים על הקרקע, מכירים בשפלותם ובענווה של בני האדם בפני ריבונו של עולם.

בתוך ה קוראן , אללה משתמש בכמה מילים בערבית המעבירות את המשמעות של 'ענווה'. בין אלה ישתדא'הוחששא. כמה דוגמאות נבחרות:

תד'א

לפניך שלחנו שליחים לאומות רבות, ופגענו באומות בסבל ובמצוקה, שהם קוראים אללה בענווה . כשהסבל הגיע אליהם מאתנו, מדוע אז הם לא קראו לאללה בענווה ? להיפך, ליבם התקשה, והשטן גרם למעשי החטא שלהם להיראות מושכים בעיניהם. (אל-ענאם ו':42-43)
קרא לאדונך עם ענווה ובפרטיות, כי אללה לא אוהב את מי שעובר מעבר לגבולות. אל תרעו על הארץ, לאחר שהוסדרה, אלא קראו אליו בפחד וגעגוע בלבכם, כי חסד אללה קרוב תמיד למי שעושה טוב. (אלערף ז:55-56)

חש'ע

אכן מוצלחים הם המאמינים, אלה שמצניעים את עצמם בתפילותיהם... (אל-מומינון כ'ג:1-2)
האם לא הגיע הזמן למאמינים כי ליבם בכל ענווה צריכים לעסוק בזיכרון של אללה ובאמת שהתגלתה להם... (אלחדיד ל'ז:16)

דיון על ענווה

ענווה שווה לכניעה לאללה. עלינו לנטוש כל אנוכיות וגאווה בכוחנו האנושי, ולעמוד צנועים, ענווים וכנועים כמשרתי אללה מעל לכל דבר אחר.

בין ערביי הג'הליה (לפניאִסלַאם), זה לא נשמע. הם שמרו על כבודם האישי מעל לכל דבר אחר ולא היו משפילים את עצמם לאיש, לא לאדם ולא לאלוהים. הם היו גאים בעצמאותם המוחלטת ובכוחם האנושי. היה להם ביטחון עצמי בלתי מוגבל וסירבו להשתחוות בפני כל סמכות. אדם היה אדון לעצמו. אכן, התכונות הללו הן שהפכו מישהו ל'גבר אמיתי'. ענווה וכניעה נחשבו חלשים – לא תכונה של אדם אציל. לערביי הג'ליה היה אופי עז ונלהב והם היו בזים לכל דבר שעלול לגרום להם להשפיל או להשפיל בכל דרך שהיא, או להרגיש שכבודם האישי ומעמדם מושפלים.

בא האיסלאם ודרש מהם, לפני כל דבר אחר, להיכנע לחלוטין לאחד והיחיד בורא , ולנטוש כל גאווה, יהירות ותחושות של סיפוק עצמי. רבים מבין הערבים האליליים הרגישו שזו דרישה שערורייתית - לעמוד כשווים זה עם זה, בכניעה לאללה בלבד. עבור רבים, התחושות הללו לא חלפו – ואכן אנו רואים אותן עד היום אצל חלק גדול מאנשי העולם, ולמרבה הצער, לפעמים גם אצלנו. יומרנות אנושית, חוצפה, יהירות, ערך עצמי מוגבר, נמצאים סביבנו בכל מקום. אנחנו צריכים להילחם בזה בליבנו שלנו.

אכן, חטא שלשָׂטָן(שטן) היה סירובו המתנשא להצניע את עצמו לרצון אללה. הוא האמין לעצמו במעמד גבוה - טוב יותר מכל יצירה אחרת - והוא ממשיך ללחוש לנו, מעודד את הגאווה שלנו, היוהרה, אהבת העושר והמעמד שלנו. עלינו לזכור תמיד שאנחנו כלום - אין לנו כלום - מלבד מה שאללה יברך אותנו בו. איננו יכולים לעשות דבר מכוחנו.

אם אנחנו יהירים וגאים בחיים האלה, אללה ישים אותנו במקומנו וילמד אותנו ענווה בחיים הבאים, בכך שייתן לנו עונש משפיל. מוטב שנתרגל ענווה עכשיו, בפני אללה בלבד ובין אחינו.

לקריאה נוספת

^