מוצאם של בני ישראל

ה מוצאם של בני ישראל הוא נושא מרתק שנחקר במשך מאות שנים. מאמינים שבני ישראל היו צאצאי העם השמי הקדום של המזרח התיכון, שהיו אבותיהם של היהודים של ימינו. בני ישראל היו עם נוודים שהיגר ממצרים לארץ כנען במאה ה-13 לפני הספירה.

ה בני ישראל היו עם שבטי שחי באזור המזרח התיכון המכונה הלבנט. הם היו עם פוליתאיסט שסגד לאלים רבים, כולל אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. בני ישראל היו אומה רבת עוצמה והצליחו לכבוש חלק גדול מהאזור שסביבם.

ה בני ישראל היו עם אמונה, ודתם התבססה על תורת התורה. הם האמינו באל אחד, ואמונתם התרכזה סביב עבודת האל הזה. גם בני ישראל היו עם חוק, וחוקיהם התבססו על עשרת הדברות.

ה בני ישראל היו עם רב עוצמה ואומץ לב, והם הצליחו להגן על אדמתו ועל עמם מפני האויבים הרבים שאיימו עליהם. הם גם היו אנשים בעלי יצירתיות וכושר המצאה, והם הצליחו לפתח רבות מהטכנולוגיות שעדיין נמצאות בשימוש היום.

ה מוצאם של בני ישראל הוא חלק חשוב מההיסטוריה ונלמד עד היום. זה נושא מרתק שנחקר במשך מאות שנים ועדיין רלוונטי היום. זה נושא שכולו מסתורין ותככים, וזה נושא שימשיך לרתק אנשים עוד שנים רבות.

בני ישראל הם המוקד העיקרי של הסיפורים בברית הישנה, ​​אבל רק מי היו בני ישראל ומאיפה הם באו? ה חוּמָשׁ ו דוקטורונום כתבים, כמובן, נותנים הסברים משלהם, אבל מקורות חוץ-מקראיים וארכיאולוגיה מייצרים מסקנות שונות. למרבה הצער, המסקנות הללו לא ברורות כולן.

ההתייחסות העתיקה ביותר לבני ישראל היא התייחסות לישות בשם ישראל באזור צפון כנען על אסטלת מרנפתה, המתוארכת לסוף המאה ה-13 לפני הספירה. מסמכים מאל-עמארנה מהמאה ה-14 לפני הספירה מצביעים על כך שהיו לפחות שתי מדינות עיר קטנות ברמות הכנען. ייתכן שערי מדינות אלה היו ישראליות או לא, אבל בני ישראל של המאה ה-13 לא הופיעו יש מאין והיו זקוקים לזמן מה כדי להתפתח עד לנקודה שבה ראוי היה להזכירם על סטלת מרנפטה.

אמורו ובני ישראל

בני ישראל הם שמיים, כך שמקורם הסופי חייב להיות בפלישה של שבטים שמיים נוודים לאזור מסופוטמיה מ-2300 עד 1550 לפני הספירה. מקורות מסופוטמיים מתייחסים לקבוצות שמיות אלה כ'אמורו' או 'מערביים'. זה הפך ל'אמורית', שם מוכר יותר היום.

הקונצנזוס הוא שמקורם כנראה בצפון סוריה ונוכחותם ערערה את היציבות באזור מסופוטמיה, והובילה לכך שכמה מנהיגים אמורים נטלו את השלטון לעצמם. בבל, למשל, הייתה עיירה לא רלוונטית עד שהאמורי השתלטו וחמורבי, המנהיג המפורסם של בבל, היה בעצמו אמורי.

האמורי לא היו זהים לבני ישראל, אבל שניהם היו קבוצות שמיות צפון-מערביות והאמוריים הם הקבוצה העתיקה ביותר שיש לנו עליה תיעוד. אז ההסכמה הכללית היא שבני ישראל המאוחרים היו, כך או אחרת, צאצאי האמורי או מאותו אזור של האמורי.

הבירו וישראלים

קבוצה של שבטים נוודים למחצה, נודדים, או אולי פורעי חוק עוררה עניין בקרב חוקרים כמקור אפשרי של העברים הקדומים ביותר. מסמכים ממסופוטמיה וממצרים מכילים אזכורים רבים ל'הבירו', 'הפירו' ו'אפירו' - אופן הגיית השם הוא כשלעצמו עניין של ויכוח שהוא בעיה שכן הקשר עם העברים ('איברי') הוא לחלוטין לשוני.

בעיה נוספת היא שנראה שרוב ההתייחסויות אומרות שהקבוצה מורכבת מפורעי חוק; אם הם היו ה עברית מקורית היינו מצפים לראות התייחסות לשבט או לקבוצה אתנית. אלא אם כן, כמובן, 'שבט' העברים היה במקור קבוצת שודדים שאפילו לא הייתה לגמרי שמית באופיה. זו אפשרות, אבל היא לא פופולרית בקרב חוקרים ויש לה חולשות.

מקורם העיקרי הוא כנראה שמי מערבי, בהתבסס על השמות שיש לנו, והאמוריים מובאים לעתים קרובות כנקודת מוצא סבירה. עם זאת, לא כל חברי הקבוצה הזו היו בהכרח שמיים, וגם לא סביר שכל החברים דיברו באותה שפה. לא משנה מה הייתה חברות הליבה המקורית שלהם, נראה שהם היו מוכנים לקבל כל מנודה, פורעי חוק ובורחים.

מסמכים אכדיים מסוף המאה ה-16 לפני הספירה מתארים את האבירו הנודדים ממסופוטמיה ונכנסים לשעבוד זמני מרצון. במאה ה-15 התיישבו הבירו ברחבי כנען. חלקם אולי חיו בכפרים שלהם; חלקם בהחלט גרו בערים. הם עבדו כפועלים ושכירי חרב, אך מעולם לא התייחסו אליהם כאל ילידים או אזרחים - הם תמיד היו 'זרים' במידה מסוימת, תמיד חיו בבניינים נפרדים או אפילו באזורים.

נראה כי בתקופות של שלטון חלש פנו הבירו לשודדים, פשטו על הכפר ולעיתים אף תקפו ערים. זה החמיר עוד יותר את התנאים הקשים וכנראה מילא תפקיד באי שביעות רצון מהנוכחות של הבירו גם בתקופות יציבות.

שאסו שליהו

יש מצביע לשוני מעניין שרבים חשבו שיכול להיות עדות למוצאם של בני ישראל. ברשימה מצרית של קבוצות במאה ה-15 לפני הספירה עבר הירדן באזור, יש שש קבוצות של שאסו או 'נודדים'. אחד מהם הוא השאסו שליהו, תווית התואמת את YHWH (יהוה) העברית.

עם זאת, כמעט בוודאות לא מדובר בבני ישראל המקוריים, משום שבתבליטים המאוחרים של מרנפטה מתייחסים לבני ישראל כעם ולא כאל נודדים. לא משנה מה השאסו שליהואבל אולי הם היו עובדי יהוה שהביאו את דתם קבוצות ילידים של כנען .

מקורות ילידים של בני ישראל

ישנן עדויות ארכיאולוגיות עקיפות המעניקות תמיכה לרעיון שבני ישראל צמחו במידה מסוימת ממקורות ילידים. ישנם בסביבות 300 כפרים מתקופת הברזל המוקדמת באזורים הגבוהים שעשויים להיות הבתים המקוריים של אבותיהם של בני ישראל. כפי שמסביר וויליאם ג'י דבר ב'ארכאולוגיה ופרשנות המקרא', בארכיאולוגיה ופרשנות המקרא:

'הם לא נוסדו על חורבות ערים קודמות ולכן הם לא היו תוצר של פלישה כלשהי. חלק מהאלמנטים התרבותיים, כמו חרס, זהים למדי לאלו של אתרים כנעניים מסביב, מה שמעיד על המשכיות תרבותית חזקה.
אלמנטים תרבותיים אחרים, כמו שיטות וכלים חקלאיים, הם חדשים וייחודיים, מה שמצביע מאוד על איזושהי חוסר המשכיות״.

אז חלק מהמרכיבים של היישובים הללו היו רציפים עם שאר התרבות הכנענית וחלק לא. סביר להניח שבני ישראל התפתחו משילוב של עולים חדשים שהצטרפו עם ילידים. האיחוד הזה של ישן וחדש, מקומי וזר, יכול היה לצמוח לישות תרבותית, דתית ופוליטית גדולה יותר, שהייתה נפרדת מהכנענים שמסביב, ואשר ניתן היה לתאר אותה כמה מאות שנים מאוחר יותר, כפי שהיתה קיימת תמיד בדיוק כפי שנראה.