דוא: תחינה אישית באיסלאם

דואה היא חלק חשוב מהאמונה והפרקטיקה האיסלאמית. זוהי תחינה אישית לאללה, המבקשת הדרכה, רחמים וברכות. דואה הוא כלי רב עוצמה למאמינים לבטא את צרכיהם ורצונותיהם בפני אללה ולבקש את עזרתו.

יתרונות דוע

לדוא יש יתרונות רבים למאמינים. זה עוזר לחזק את האמונה והאמון באללה, ויכול להביא שלווה ונחמה בשעת מצוקה. דואה יכול גם לעזור לחולל שינוי חיובי בחייו של האדם, שכן מאמינים שאללה יענה לתפילות אם הן כנות ולבביות.

איך להכין דואה

דוע ניתן לעשות בכל עת ובכל שפה. חשוב להיות כנים וצנועים בעת עשיית דו'ע, ולהתמקד במילים ובמשמעות התחינה. כמו כן, מומלץ לעשות דואה בערבית, שכן זו שפת הקוראן.

סיכום

דואה היא חלק חשוב מהאמונה והפרקטיקה האסלאמית. זהו כלי רב עוצמה למאמינים לבטא את צרכיהם ורצונותיהם בפני אללה ולבקש את עזרתו. באמצעות דואה, המאמינים יכולים לחזק את אמונתם ואמונם באללה, ויכולים להביא שלום ונחמה בעת מצוקה.

מה זה דואה?

בקוראן, אללה אומר:

'כשעבדי שואלים עלי, אני אכן קרוב אליהם. אני מקשיב לתפילתו של כל מתחנן, כשהוא קורא לי. תנו גם להם, ברצון, לשמוע לקריאה שלי, ולהאמין בי, כדי שילכו בדרך הנכונה(קוראן ב:186).

המילהדואבערבית פירושו 'קריאה' - פעולת זכירת אללה וקריאה אליו.

מלבד התפילות היומיומיות, המוסלמים מעודדים לקרוא לאללה לסליחה, הדרכה וכוח לאורך כל היום. מוסלמים יכולים להגיש את התחנונים או התפילות האישיות האלה (דוא) במילים שלהם, בכל שפה, אבל יש גם דוגמאות מומלצות מהקוראן ומהסונה. כמה דוגמאות נמצאות בדפים המקושרים למטה.

דברי דוע

• תפילות לסליחה
• תפילות תודה
• תפילות להדרכה בקבלת החלטות
• תפילות כאשר מתמודדים עם קשיים
• תפילות בארוחות
• שימוש בחרוזי תפילה (Subha)
• ספרי דוע

נימוס של דואה

הקוראן מזכיר שהמוסלמים יכולים לקרוא לאללה כשהם יושבים, עומדים או שוכבים על צידם (3:191 ואחרים). עם זאת, כאשר מכינים דואה ברצינות, מומלץ להיות במצב של wudu, מול הקיבלה, ובאופן אידיאלי בזמן הכנת סוג'וד (השתטחות) בענווה לפני אללה. מוסלמים יכולים לדקלם דואה לפני, במהלך או אחרי תפילות רשמיות, או יכולים לקרוא אותן בזמנים שונים במהלך היום. בדרך כלל קוראים דוא בשקט, בתוך לבו של אדם עצמו.

כאשר מכינים דואה, מוסלמים רבים מרימים את ידיהם אל החזה, כפות הידיים פונות לשמיים או אל פניהם, כאילו ידיהם פתוחות לקבל משהו. זוהי אפשרות מומלצת על פי רוב אסכולות החשיבה האסלאמית. לאחר השלמת הדואה, המתפלל רשאי לנגב את ידיו על פניהם וגופם. בעוד שצעד זה נפוץ, לפחות אסכולה אחת של מחשבה אסלאמית מוצאת שהוא אינו נדרש ואינו מומלץ.

דואה לעצמי ולאחרים

זה מקובל לחלוטין עבור מוסלמים 'לקרוא' לאללה לעזרה בענייניהם, או לבקש מאללה לעזור להדריך, להגן, לעזור או לברך חבר, קרוב משפחה, זר, קהילה, או אפילו כל האנושות.

כאשר דוא מתקבל

כפי שהוזכר בפסוק לעיל, אללה תמיד קרוב אלינו ושומע את דועתנו. יש כמה רגעים ספציפיים בחיים, שבהם דואה של מוסלמי מתקבלת במיוחד. אלה מופיעים במסורת האסלאמית:

• בזמן נוסעים
• בזמן חולה או ביקור חולים
• מאוחר בלילה (השליש האחרון של הלילה)
• תוך כדי השתטחות (סוג'וד)
• בין האדהאן לאיקמה (תחילת התפילה)
• תוך כדי חוויה של אי צדק או דיכוי
• כשהורה עושה דואה לילד
• ביום ערפאת
• במהלך הרמדאן